טעות באבחון?

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

12/08/2014 | 11:02 | מאת: מימה

אודי פעם לפני שכעשור שנים! שטופלתי במרפאת חוץ להפרעות אכילה נתנו לי שם אבחון בורדרליין. זו הייתה תקופה יותר קשה בחיי שהייתי מבולבלת חרדתית ודכאונית והעובדה שהייתה לי הפרעת אכילה סיפקה לי קצת תחושת זהות אפילו... ברבות השנים האבחון הזה היה חלק מהסיבות שנתנו לי הכרה בביטוח לאומי. אולם אני קוראת על הפרעות אישיות גבולית והרבה מאוד ממה שרשום עליה לא מתאר אותי ובטח לא כיום. מה שהכי בולט לי זה שמתייחסים למערכות יחסים של בורדרליין כמו משהו דרמטי וסוער וכאילו יש איומי התאבדות ומלא אימפולסיביות והתמכרויות. זאת מתוארת כהפרעה מאוד 'פרועה'. אבל אני בן אדם הכי לא כזה. בקושי יש לי מערכות יחסים, בייחוד קרובות. אני הרבה יותר 'נמנעת' בקטע הזה . ואני לא אדם 'פרוע'. וחוץ מהבולימיה בחשאי שעוזרת לי לפרוק מתחים אני לא מכורה לכלום. אף פעם לא איימתי להתאבד ולא ניסיתי להתאבד. יש לי שכל ישר למרות הכל ואני בן אדם שאפשר לסמוך עליו ובסה"כ מאוד ממושמעת וישרה. אני אוהבת לשבת בחדר לקרוא ספרים או לעשות דברים לבד בשקט שלי. קרבה מפחידה אותי. שיכירו אותי, יש בזה משהו קצת מאיים בהרגשה שלי אבל אני נעזרת בשכל לשכך את ההרגשה הזאת ולהסביר לעצמי שמבחוץ בעיני אחרים הכל נתפס כנורמלי בי ואין בי שום דבר כנתפס חריג בי, כל עוד לא מתקרבים, אולי אחרי שמתקרבים מתחילה להתגלות הריקנות ופאסיביות וזה קצת מרתיע אותי שלא יתקרבו מדי. אבל זה לא מסתדר לי עם התיאור הפרוע של 'בורדליין' כמו שכותבים על זה. סערות ודרמות.. אולי טעו לי באבחנה? כאילו נכון שיש בולימיה ובעבר הייתי גם שורטת כדי לפרוק מצוקה אבל עדיין באופי שלי כאדם אני ממש לא 'פרועה' ולא 'איפולסיבית', בטח לא בתוך מערכות יחסים (שאין כמעט..) . אז איך זה מסתדר?

לקריאה נוספת והעמקה
13/08/2014 | 10:05 | מאת: נטע.

גם אני קיבלתי את האבחנה "המחמיאה" הזו. מסתבר שהפסיכיאטר שערך את האבחון לא טרח לבדוק האם התקיים אביוז מיני בעברי. לאחר כמה שנים שוב עברתי אבחון והרווחתי ביושר את הCPTSD שלי. עם זה כבר יותר קל לי להזדהות. מימה, האם הפרעת האכילה שלך מטופלת? הכתובת שלך אמורה להיות פסיכולוג מומחה בהפרעות אכילה תזונאית שמטפלת בהפרעות אכילה. בולימיה פוגעת בחולה פיזית ונפשית. האם זה מדובר בטיפול שלך? האם יש התייחסות להפרעת האכילה? האם את במעקב של רופא? אל תזניחי את עצמך. את יודעת, אומרים - נפש בריאה בגוף בריא. ברגע שהבסיס שלך (הגוף) רעוע וחולה, אין פלא שגם "הנשמה" מיוסרת. שלך, נטע.

הי מימה, איני מכיר אותך בחיים 'האמיתיים', אבל לא הייתי ממהר להכריז שאין דרמות וסערות כאן... בכל מקרה, אבחנה 'גבולית' יכולה להתמתן עם השנים, ובכל מקרה נוסף - אין לי יכולת לדעת לגבי נכונות האבחנה מבלי להכירך לעומק (ולא רק חלק ממך שאת מבטאת כאן). אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית