עד הקצה

אני מביאה את הכל לשם. הכל זורם לנקודה הזו, הכי שפלה, שבה אני נדחית ומתנצלת ולא מבינה. אני מרגישה את הגל הענק הזה שוטף אותי ואני כבר אפילו לא מתאמצת להחזיק את הראש מעל המים, לא אכפת לי שהגל הזה ישטוף אותי, ישא אותי ויעלים אותי. אני רק רוצה לעצום עיניים. כואב לי. כואב מאוד. אני לא מצליחה לישון בגלל הכאב בחזה ובשרירים וכאבי הראש וכאבי הבטן. אני לא מצליחה לישון בגלל הכאב הנוראי הזה שמכווץ את כולי לנקודה אחת קטנה שכולה כאב. אני רוצה להאמין שיש עוד מישהו או משהו שיוכל לעזור לי. עכשיו סוף שנה. יש מסיבות וגם ימי הולדת לילדים והופעות, ולי קשה אפילו להתרכז ולאפות עוגה, דברים נופלים ואני חרדה ממסיבות ועוגות ובכלל איני רוצה להיות שם. ותמיד אני מתעוררת בשעה המדויקת שבה נולדו, אבל עכשיו איני ישנה ולא אוכל להתעורר. אני לא יכולה לאכזב אותם, כל אחד והחגיגות שלו, והעוגות שלו והשמחות שלו. אני לא מצליחה לגעת בכל ההתרגשויות האלה, רק לבכות מהכלי הריק הזה שהפכתי להיות. אודי אני חושבת שמשהו ממש לא בסדר איתי ואני לא יודעת מה עלי לעשות. מילי

מה זה אומר? ללכת לסרט זה נחשב? ומה לא בסדר, תנסה למקד?

לעצמי לא יודעת בדיוק.. אולי כמעט שלא. כמעט חיים שלמים המיטיב שלי הוא מה שאני מיטיבה עם אחרים בהקשבה הכוונה הכלה עזרה נתינה ועוד. כך מאז ילדותי. זה המקום שרואה אותי.אתה יודע שהפגיעה יש בה מן ההרגעה, למרות שכבר לא מספיק והיא לא מרוצה ואומרת שאחתוך יותר חזק כדי שאהיה שמחה יותר. הסכין כהה ונחתכתי מהלהב של מעבד המזון שהיה בכיור והיא אמרה עם זה תחתכי. אתה אומר לי דברים. אני מקשיבה לך. אתה אומר דברים