מוטרדת וחוששת...

הי אודי. אני קוראת פה לא מעט זמן ,מזדהה עם הרבה מאד דברים,עם הקושי הבלתי ברור הזה בטיפול,האי יכולת לדבר ,הכעס זעם תוקפנות כאב בדידות וכו ,וכשזה do כתוצאה מההתנהלות עם המטפל ומתגובות או חוסר תגובות שלו,ולאור אמירות אחרות שנאמרו מצידו ,אז שוב מתערערת היכולת לסמוך ולתת אמון מלא בו,וזה פשוט בלתי נסבל,ולבוא לשבת ולדבר על...כשהוא יושב מולי בשתיקתו או ללא תגובה לדברים עניינים שמעלה,או סתם התחושה המושפלת הזו,של הנזקקת הכאובה,או כמו ילדה קטנה,ולא שוות שיח שצריכה לדבר על מה שמרגישה(כאילו שלא אין חלק בדבר וכביכול הכל זה רק העברות,כשהוא בעצם מתנהג איך שמתאים לו...,)מקומם.אבל אני צריכה לדבר על..כדי לא לברוח וכדי לעשות כביכול עבודה.וזה לא עובד לי כך!!!זה מקומם אותי.חונק אותי.מרגיז אותי.ואני סגורה נורא וחסומה.ואז מה הטעם להגיע כך??ומה הפתרון??ועוד כמה זמן זה בעצם גם ימשך כך??איפה התקווה שמשהו אחר יכול גם לקרות?כשזה כל הזמן חוזר על עצמו,ואני אצלו כבר שנה,פעמיים בשבוע.ואם גם לא מצליחה לזעוק את הדברים,את הקינאה,את הכמיהה,את הכאב כי זה רק מביך אותי יותר,אז שוב,מה הטעם בטיפול??האם צריך לבוא ערוך ומוכן... כדי להצליח להיות בטיפול??הטיפול הקודם שלי הסתיים(כבר לפני שנתיים בערך) בצורה צורמת מאד מצד המטפל ובאמירה שלו שאני לא יודעת מה זה טיפול ומה זה מטפל. ושאני מאד מטעה.(ואחרי שבהתחלה ציין בפניי שאני המטופלת המועדפת עליו והוא חושב עליי ומתגעגע אליי שמח בבואי עצוב בלכתי)וזה הולך איתי עד היום.ואני לא מבינה איך מטפל קליני אומר דבר כזה שאני לא מבינה מה זהב טיפול צאו מטפל,וזורק עליי בעצם את האשם לכשלון הטיפול ולהחלטתו לסיים אותו ,כי אני זו שמטעה במה הטעתי?? זו אחריות שלי או שלו??כשגם מציין לתדהמתי שהוא לא נטש אותי וחבל שאני מרגישה כך.בכל אופן דבר נוסף שגם רציתי לשאול ומאד מעסיק אותי,הרבה מהבנות פה מספרות על "אביוז" שהיה מצד אביהן או אדם קרוב להן בילדות,ואני תוהה האם יתכן,שגם אני עברתי משהו שכזה מצד מישהו מהמשפחה..אבא שלי??(למרות שאין לי זכרון ברור שכזה) אבל אם הרבה דברים מהתחושות שמתאורות פה תואמות את שלי אז מה זה אומר בעצם?? האמת זה די מלחיץ אותי ומפחיד. והאם בטיפול אין מקום גם להרגיע את המקום הזה ולא בהכרח שאקח את זה לכיוונים שכאלה...?? אודה מאד על תגובתך.