ועוד על צוללנים...

אודי, פתאום הרגשתי כמה זה נכון שלפסיכולוגים יהיה כוכב צלילה, שילמדו יחד עם פסיכותרפיה גם הדרכת צלילה. לצלול עם אנשים למעמקים, לדאוג שיהיה להם מספיק חמצן, שלא יישקעו מהר מידי, שלא יעלו מהר מידי, שיוכלו לראות את החיים במעמקים. ההדרגתיות הזו שאתה מדבר עליה בלתי ניתנת להכלה לפעמים. כל כך לרצות לעלות כבר למעלה, אבל לעלות כל פעם קצת ואז לשהות בכאב החדש. ועד שמתרגלים שוב לעלות קצת, להכיר כאב חדש, אבל עוד לא לצאת החוצה. בא לי כבר לנשום בהקלה, אבל יש משהו נוגד אינטואיציה בכך שהדרך לשם עוברת בתחנות כאב שונות. קשה לי לסמוך לחלוטין על מדריכת הצלילה שלי שזו באמת הדרך לאוויר, שהיא דואגת שלא אטבע. תמיד נורא פחדתי מצלילה וטביעה, גם בעולם האמיתי... נעמה.

אודי, היא צריכה גם לסמוך עליי? מה זה אומר? לסמוך עליי ש...? אני מפחדת שיחד עם הגנות והתנגדויות אשמוט גם משהו שיהרוס אותנו, אותה. אני לא יודעת אם אפשר לסמוך עליי. מה זה אומר לסמוך עליי אבל לא רק להישען עליי? נעמה.

משהו שכתבתי פעם..אולי יתאים גם לך נעמה יקרה. כל שאת רוצה לעשות הוא לנשום רגיל, ולנשוף את האוויר לאט לאט החוצה. לתת לגופך להרגע, ולחום להתפשט. כל שאת צריכה הוא... להיות מצויידת בחום ואהבה כדי שתוכלי לצעוד קדימה בבטחה, לחוש עטופה בתוך ים סוער, להרגיש את היחד, גם כשאת לבד, לקבל רגיעה ושקט סימן ואות. להגיע לעיתים עד הקצה כדי לדעת שמישהו חשב עלייך בכל זאת.....

תמיד נעים כשאת חולקת שירים שלך... נראה לי שאני בימים שמתלבטים אם להיות עטופה בחום זה להיות עטופה בכבלים שמורידים למטה. אולי אני לא ממש בטוחה שיחשבו עליי, קצה או לא קצה.

הי נעמה יקרה, חשבתי על דימוי קצת אחר שמזכיר לי את הכיוון שלך - חולת אנורקסיה שמתחילה לאכול, שרוצה כבר לאכול, שרעבה במודע, שמוכנה לאכול את עוגת הקצפת (צד אחד בה, לפחות), אבל הגוף-נפש שלה עדיין לא מוכנים לעכל, ובוודאי שלא מנות גדולות. ויש דמות מטפלת מקצועית ששומרת עליה מפני הניסיון לגעת במה שהוא עדיין יותר מידי. הרבה יותר מידי. ככה דמיינו המטפל ואנכי את דרך הטיפול שלי. השלבים שכבר רוצים, אבל 'אסור' מאד כואבים. ותראי, תתכנה טעויות, אבל בואי נקווה שלא ברמה פטאלית. בשביל זה באמת יש מקצוענים שמקטינים את הסיכויים ל'נורא מכל'. איתך, סוריקטה

היי לך יקרה, כנראה שזה דימוי קולע, אבל אני לא מסוגלת לעכל (...) דימויים של אוכל. מרשימת המילים שאסור להכניס לפגישה. עם כל ההיגיון שמדבר כנגד, אני מפחדת מהרס בלתי הפיך שעלול להיגרם, לי, לה, משהו כזה. מעולם לא הצלחתי לקבל את העובדה שגם בעתות משבר המבוגר האחראי ידע מה לעשות. נעמה.