.

אני מתפרקת לא מצליהח לרגע אני מרגיהש בשליטה ושוב צוללת כלפי חןץ כאילו בסדר כולם מרוצים נהדרת משתדלת מתפקדת ימים שלמים כל כך ארוכים כי איני יכוהל לישון ממש. מתעוררת מסיוטים כולי רטוהב מזעה ומפדח. ושוב סימנים שאני הולכת ולא אחזור הפעם וצער על שחזרתי ורחמים על הילדםי ושנהא וחוסר הבהנ ומחשבות שהעהולם הגדול הזה לא בשבילי אז להמ אני כאן ואלי תענה לי ביותר ממשפט וחצי המ אעשה ולאן אפהנ ואיך אלך ואיך אשאיר חורןב שכזה ואיך אשרוד ולהמ איכפת אם הכל שנאה להכל וכולם ובלבול. אני משתדלת אבל היא לא רוהצ להרפות ואומרת די תנוחי כבר עבר מספיק זמן ובסופו של דבר הכל נותר כפי שהיה וכך ימשיך והיא אורמת רק דברים מאוד רעים ואניפוחדתמכי היא חזקה ממני עכשיו אינ צריהכ להפסיק והיא צורחת בטרוף והראץעש בראש לא מפסיק המ היא רוהצ ממני. אנשים שסמכתי עליהם עזבו ולא רצו לטפל בי, הקשו עורף. הבדידות הזו בתוך החוויה ,ל הכאב והחלום והסיוטים והמוות קשה מאוד. עכשיו אני צריהכ להפיסק

שומעים מההודעה את ההצפה שאת מרגישה והבדידות עקב התמודדויות לא פשוטות ולפעמים ההרגשה שמכריעות וכבר אי אפשר. שאת כ"כ רוצה לנוח להפעמים ולרפות. האם להרפות זה חייב להיות דווקא משהו הרסני? אולי אפשר להרפות לפעמים ולנוח כדי להתאושש, לא במובן של 'לחדול ולוותר'. לא הבנתי מי זאת היא שצועקת עליך. האם דמות חיצונית או חלק פנימי שבך. מקווה עזר קצת שפרקת כאן את החוויה הלא פשוטה. שאני עושה את זה בזמנים של הצפה /סערה אודי קורא לזה 'ונטילציה'. עלי זה מקל לפעמים.מאחלת לך למצוא את רגעי המרגוע שלך ותגלי שלמרות כל הקשיים והאכזבות את מסוגלת ויכולה לעמוד בהם.

את כותבת דברים מאד קשים.. המילים זועקות החוצה את התחושות שלך אני מרגישה מההודעות שלך את הכאב הבלתי נסבל, זה עובר אליי ועושה לי צמרמורת. את נוגעת ללב הלוואי שיוקל לך, באמת באמת. אני מאחלת לך שיהיה יותר טוב ושקט.

תענה ? תגיד איך אפשר ליצור קול הם נוצרים מעצמם. תסביר איך בבקשה