שלום עצוב

הי, אענה כאן למי שכתבו לי, מקווה לא לפספס, כדי להקל על אודי בפרסום ההודעות. מרגישה פרידה. לא יודעת בדיוק ממה. פרידה מכאן, מהפורום, פרידה מהטיפול, פרידה מפנטזיות, משחקים, הזיות, לא יודעת. ושיהיה מותר. להיפרד. וגם מקום לשוב אליו. איני יודעת איך זה יבוא לידי ביטוי בפועל, אם בכלל. למפגש עם המטפל אני מגיעה בערך אחת לחודש, ואולי גם המינון הזה יקטן. מעורבת בכך תחושה של לב מתנפץ. עדיין מרגישה שזקוקה ל-ימבה סיוע. הכינוי שלי הוא כשמה של החיה suricata suricatta. אפילו יש מישהו בעולם האמתי שלי שמכנה אותי כך. נדמה לי שאודי פעם מינה את עצמו לתפקיד השומר, לרגע, כבעולמן של החיות הללו. חושבת שאני יכולה להבין מאד מאד את מי שפוגע בעצמו, את הדחף, את המעשה, למרות שאיני חותכת את עצמי או מקיאה ומעולם לא היו לי ניסיונות אובדניים או אשפוזים, ולמרות זאת הצלחתי להרוס לי בקנה מידה גדול. בקשרים. באין קשרים. במסלול של מוות בתוך חיים. ובאשר לסוד המתגלה, ואולי איזו פנטזיה שתאבד או, לחלופין, איזו מן החזקה בכל הקצוות שמתאפשרת אך ורק בדמיון כשבמציאות ישנו ויתור - מניחה שזו אמירה חכמה, צריכה לחשוב על כך עוד. לאור ניסיונותיי הפחות מוצלחים במקומות ציבוריים, חשבתי לפנות לגורם פרטי מתחום בריאות הנפש, שיעזור לי בהשמה, לא יודעת אם יש דבר כזה, זו אחת התוכניות. כואב לי ומודאגת מאד, תודה על ההקשבה, סוריקטה

סוריקטה יקרה, ישר נכנסתי למצב הלוחמני והקונקרטי הזה, מי אני מכירה, אילו דברים תרצי לעשות, מה אפשר לעשות, עם מי אפשר לקשר... ואז הבנתי כמה זה לא מתאים לקצב המילים של הודעת השלום העצוב שלך. וכמה זה בטח קשה, הצורך לעבור להילוך העשייה הזה, לבד. יש בו משהו כל כך לא שלו... אני עוד לא פיענחתי את הביטוי הבריא שלו. אז התחברתי לחלק השלו בי, בתקווה להעביר אליך קצת. זה שמאמין בך, ביכולות שלך וגם ביכולת להיעזר, ויודע שיהיה כואב אבל בתנועה קדימה. ובינתיים איתך, מעודדת מכאן. נעמה.

יחד עם כל הקושי שאת מתארת את גם ממשיכה ולא מרפה, רואה את הטוב ושואפת לחיים טובים יותר. כך את נחווית אצלי, כאחת שבחרה בחיים ומתמודדת איתם. נוכחותך כאן מורגשת ומוסיפה המון, אני מתפעלת מתגובותייך כאן ומהרצון לעזור.

עצוב מה שכתבת.כל הפרידות האלה וההרס העצמי וניסיונות פחות מוצלחים. מקווה שבסוף תחליטי שנכון לך להישאר כאן. אני גם לא רוצה שתעזבי, את חשובה. את מאוד מאוד משמעותית עבור כולם פה. בכל מקרה תמיד יהיה לך מקום כאן. וגם מאחלת לך בהצלחה במה שאת מחפשת ובכל התוכניות שיש לך.

אני לא יכולה לדמיין את הפורום בלעדייך. את כל כך משמעותית פה. את ממש יד ימינו של אודי. כל פעם כשאת מגיבה למשהו שכתבתי, אני מתרגשת ומלאת התפעלות לנוכח הדיוק והיכולת לגעת ברכות ובעדינות. בבקשה אל תלכי )-: אודי, תעשה משהו! נטע.

קראתי קצת על החיה סוריקטה.... אחד הדברים שם תפס אותי... מופיע שהסוריקטות ידועים בעמידתם הזקופה... הרגשתי חיבור במילים האלה אלייך. חזקה, איתנה, זקופה, מחזקת... אומנם לא הכרתי אותך הרבה, כי יחסית רק בתקופה האחרונה נמצאת פה יותר...אבל תמיד היה טוב לי לקרוא את הודעותיך, הדאגה לאחרות... מאחלת לך למצוא את הכוח להמשיך להיות זקופה, נחושה בדרכך...למרות ועם בכל. רחל.

רק רוצה לומר לך שבעיני את נפש רגישה ואינטיליגנטית ואני מאוד מקווה שתמצאי את המענה הטיפולי שיצליח להחזיק נכון ולעזור. לפעמים יש צורך כזה להתרחק קצת, להפרד ולהשקיע את האנרגיות למען עצמנו באפיק חדש אחר. זה מובן וטבעי. לא יודעת האם אכן בפועל תעלמי לנו מהנוף פה והאם זה משהו זמנית או קבוע אבל אני מאחלת לך רק בהצלחה ושתמצאי את המקום שבו את מרגישה שטוב לך ונכון לך להיות. בין אם זה פה או כל מקום אחר. מימה

אני נבלעת בים של הודעות...את כבר הרי יודעת איך אני רואה אותך, חכמה מאוד מאוד, בעלת חדות ודיוק ועוד, יש בך המון, אין צורך בתעודות, או בלמידה, החיים לימדו אותך המון יותר מכל בעל מקצוע זה או אחר...עצוב לי וכואב לי איתך... אבל יודעת מה? יש בך המון אמביציה, לא זכור לי שאי פעם כתבת פה הודעת ייאוש גדולה ללא אופטימיות לצידה...ובאשר לפרידות, כל חיינו אנו נפרדים ממשהו, ולאו דווקא מדברים טובים, אולי עכשיו את נפרדת גם מצדדים אישיותיים שאינם טובים? וזה קשה אולי יותר מהדברים הטובים.. אני חושבת שטוב עבורך למצוא משהו שיעזור לך לקיים את עצמך, להחזיק, שיהיה לך כסף לתחזוקה. מאחלת לך את כל הטוב שבעולם, מיכ נ.ב. אני במקום מאוד מאוד קשה מאתמול, בבית היום...ולא משתפת כאן מפני מבול ההודעות...אבל יכולה לכתוב לך (כאילו בנינו)שרע לי...וזה דווקא טוב...כי את תביני אותי הכי טוב מכלן פה... לא יודעת, אולי אוכל לשתף בהמשך....

סוריקטה מתוקה, להרגיש פרידה זה לא קל.. יש בזה אולי משהו מההשלמה .. קבלת המציאות על החלקיות שבה, על הסופיות.. כן סוריקטה, גם אנחנו נפרד מהעולם יום אחד..נחזור לאמא אדמה.. ויש בנו את כוח הבניה,היצירה, החיים, וגם את כוח ההרס, המוות.. לפעמים, מה שמתפעל אותנו זה כוח החיים ולפעמים ההרס.. לפעמים, אנחנו עושים אקטינג אאוט בכדי להמית משהו אחד ואולי בכך לנסות ולהתחיל ליצור.. לפעמים מספיק להרגיש את הפרידה..את העצב האינסופי הזה.. לפעמים מרגישים שצריכים/רוצים לעשות גם מעשה של פרידה.. מחשבות שלי.. מרגישה עצב נוראי.. מרגישה שרוצה לשבת על ידך, לתת לך יד ולשתוק.. להיות איתך בשקט בשקט..פשוט להיות איתך עוד ועוד.. אוהבת אותך מאוד סוריקטה ... נפש רגישה, כאובה, ומיוסרת.. איתך ושלך-במבי

סוריקטה יקרה כל כך, את יודעת, הנהגתי לי פסקי זמן כאלה ואחרים מהפורום - רק כקוראת כמובן, אבל כשאני מציצה מדי פעם, קודם כל אני מחפשת אותך, וכמה טוב לי לפגוש בך, מה שמבטיח לי שאני הולכת להנות מגודש של מילים המעידות על רגישות נעימות וחוכמה אין סופית. מצער לדעת שאת מפוספסת ככה סתם מבלי שמישהו יעמוד על כשרונתייך הרבים, את גם נותנת לזה ביטוי לא מעט בדברים שאת כותבת , על תחושת האכזבה וההחמצה על דברים שיכלו להראות אחרת. אני שמחה לראות פה את כל התגובות אלייך מלאות חיבה והערכה , אני בטוחה שיש עוד קוראות שקטות שיודעות להעריך את הנוכחות שלך בפורום, ומבקשות כמו כולנו שתמשיכי להיות כאן. אגב , אני מקווה שאת זוכרת אותי , יצא לנו פה ושם להתכתב.. ביי בינתיים, ריקי.

תודה אנשים יקרים על החמימות הלבבית בעץ. נעמה יקרה, למה את חושבת שלא מתאים. דווקא מתאים. רואה אותך ואחרות מאמינות בי, וגם המטפל שלי, ואני, שאיני מבחינה עדיין, תוהה, מנסה להקשיב. חנה יקרה, תודה על היופי, ותודה גם לך על מה שאת רואה, אני באמת עדיין תוהה, מה באמת, כך תופסים אותי? שמלי יקרה, תודה על האיחולים, נגע בי שקראת ונעצבת בלב החם שלך. נטע יקרה, הנה עינייך הרואות בינתיים עודני כאן, אבל יש מצב שבחודשיים הקרובים, אולי, אבקר כאן בצורה אחרת. ייתכן שצפויה לי 'עבודה' קטנה, דבר-מה עבור שכנים, חלקית וזמנית בהחלט, ובכל זאת משהו. לי קשה לראות זאת כהתחלה, כלומר, לחלוטין איני רואה, המטפל שלי, לעומת זאת, קורא לזה כך. עדיין יש לי ימבה סיבות להיות מודאגת ביותר לגבי העתיד. רחל יקרה, הסיבה שמי שקורא לי סוריקטה קורא לי בשם זה, כי הוא מאמין שאני יכולה להיות זקופה, היות שאני מתארת הרבה מצבים שפופים... קלעת יופי. מימה יקרה, לוקחת בשתי ידיים את דברייך החכמים. מיכל יקרה, מעניין שראית אופטימיות לצד הייאוש. אולי גם זה מה שראה המטפל שלי בזמנו, עוד אז. הטיפול לימדני רבות, והייתי רוצה שבפועל יראו יותר (וכנראה שיש גם צד שרוצה להסתיר...). תודה על האיחולים ועל הרעיון היפיפה שלך שאולי יש פה פרידה מצדדים נחמדים פחות. במבי יקרה, אחותי, ממי שלי, אודי אמר שאין עלייך ואני מצטרפת. ראיתי גם את דברייך הכל-כך נוגעים בעץ למעלה. ריקי יקרה, בוודאי שאני זוכרת, כל-כך חיממת את לבי במילותייך. אודי יקר, אקשיב לעצתך, עצת איש חכם. אני שמחה מאד על ההרגשה הטובה שלך בעקבות הכנס. באמת איזה כיף לך. צריכה אנשים שכמותכם בחיים האמתיים שלי. תודה, אנשים אהובים, עוד לא הלכתי :-) שלכם, סוריקטה