אני נגעלת מהפסיכולוגיה

קוראת ספרים, למשל עיינתי היום בבלבול שפות של פרנצי (הספר) וזה מכעיס אותי לראות איך אנשים מנתחים אחרים מבחוץ ומפעילים עליהם התערבויות ומתיימרים להשפיע על האישיות של זולתם... ופתאום רואה שלא רק פסיכולוגים עושים את זה בטיפול. בכל מקום יש אנשים שמרשים לעצמם להתערב בנפש זולתם ולהחזיק מעצמם מטפלים ומרפאים אפילו בלי הכשרה ממוסדת... אני לא מבינה למה אנשים תופסים מעצמם ככה? למה הם מרשים לעצמם להתערב בנפש של מישהו אחר ובעצם אוטומטית ממקמים וכופים על האחר עמדה של 'מושא'. למה עושים את זה? זה חודרני, פוגע ומעצבן. או שאולי זה דבר טבעי שאנשים מתערבים זה לזה בעיניינים בלי שביקשו מהם? זה מציק לי. מציק לי כל 'הנשמות הטובות' שמנתחות אותי ומתערבות לי בלי שביקשתי. החוצפה הזאת להסתכל מבחוץ על הזולת, לאבחן אותו ו'להשתעשע' מה'מופע' שלו. זה דוחה. בני אדם בוגרים הם לא באמת ילדים. מאיפה היחס של אנשים מסויימים נובע? כל הפטרנליזם המאוס הזה ותחושת השליחות ביחס לאנושות ואנשים. זה מעצבן. מה עם קצת לכבד פרטיות ואוטונומיה ולאפשר את הלבד וה'בעצמי'? לא מבינה. עולם של מציקים בשירות האגו הנפוח של עצמם.

גיליתי שאנשים מפעילים השפעות רגשיות בכוונה .. אתה מבין שבכלל לא הייתי ערה לכך עד גיל מבוגר יחסית? זה גילוי מטלטל לתודעה. סוף סוף אני רואה גם מבחוץ, אבל זה פוצע נרקיסיסטית להבין איזה 'מעוכבת' הייתי. זה גורם להרגיש מבוכה, מן בושה. גם העובדה שיש לי ניסיון חיים מועט.. ולהבין שכל השנים אנשים מבחוץ ראו והבינו והבחינו הרבה יותר ממה שהיה לי מושג. זה מעליב נרקיסיסטית :/