חסרת אונים, חסרת תועלת

האם זאת עלי להבין מתגובתך אודי. יש משהו בדבריך. אני חסרת אונים וחסרת תועלת לעצמי ואני מניחה שאיני מועילה גם כאן לפורום. אני מתחבאת, מעדיפה שלא יראו אותי ונבוכה לראות אחרים. תחת שם בדוי, בלי פנים או קול או ריח, אני מסתתרת מאחורי מילים מתות ומחכה שמשהו יעיר, יאיר. במפגש הראשון עם טיפול קבוצתי בבית החולים הרגשתי כמו מציצנית. אנשים יושבים במערומיהם, ללא כסות ואני מתביישת לראותם ולא יכולה להוריד אף שכבה, אף לא מעיל. ובכל זאת מהמקום המאוד רעב וצמא לאינטרקציה, למשהו שיצליח לגעת, אני ממשיכה לכתוב כאן. באינטרקציה שאינה מיידית, במקום שגם בו צריך לחכות בתור ולפעמים נסגרת הדלת ליום או סופשבוע, למרות שכבר הצלחתי ללמוד משהו על הרגלי ניהול הכתיבה שלך. כבר אחת אחרי חצות. אחרי יום עמוס שהחל בחמש לפנות בקר, לא מצליחה להרדם וחמש לפנות בקר כבר כמעט כאן.