קחי אקמול

זה מה שבעצם אומרים לי, גם אלה המלומדים שחוקרים את נבכי הנפש ומאחוריהם שנות טיפול רבות. קחי אקמול ובואו נשב כמו בסצנה מסרט הוליוודי נחזיק ידיים, נחייך ונאמר איי לאב יו. אולי אז, מתוך האנרגיות של אחיזת הידיים, החיוכים, ומילות האהבה תרפא לה הנפש. קחי אקמול, כי לא עזרו ממש התרופות ובתוכך את עדיין לכודה וצועקת ובחוץ את מחזיקה ידיהם של אחרים, גם אלה של ילדייך, מכילה, מאכילה, מפרנסת, דואגת וממשיכה לנוע על הגלגל כמו עכבר במעבדה.

למילי היקרה אני איתך קוראת אותך הולכת איתך לייד השדות...... נושמת את החמצן הדל שעוד ניתן לנשום...... רוצה לאמר לך הייתי שם בשחור , במוות , בחידלון...... גם כאן. את יכולה אפילו לשאול את אודי, במבי וסוריקטה הוותיקות....... כתבתי תחת הלינק ח. הכל היה שחור בלתי ניתן לשינוי...... כבר דובר על דיור מוגן עבורי......... 4 שנים הייתי שם...... יוצאת מאשפוז ונכנסת לאשפוז יומי....... צניחה נוראית של הנפש.... פיטורין........ חושך קריסה נוראית......... הייתי שם וגם היום יש פיסות משם. היום אני מעדיפה להביא לכאן את החלקים החזקים והמתפקדים. חשוב לי להראות לעצמי שאפשר אחרת....... אני לא דוקטור ולא פסיכולוג, מילי....... אני הייתי שם...... בבאר יעקב במחלקה סגורה....... וגם בנס ציונה......... הייתי שם אני רוצה לצעוק לך בהד שיתגלגל ויגיע אליך........ שיגע בך ושיחבק אותך.......... ושייתן לך יד...... כן, גם אני רוצה לתת לך יד......... יד שתהיה שם....... שאם תפלי ניפול גם אנחנו ביחד איתך........ וננסה ביחד לקום....... ולהיחלץ מהמצב הבלתי אפשרי הזה...... ניפול - ממקום אחר, ממקום בוגר ומאפשר , ניפול כדי לקום.......... ניפול כדי לאפשר לך ליפול ולקום ושוב ליפול ושוב לקום........ אני כותבת לך מילי ואולי אני כותבת כאן לכולכן????? לבנות המדהימות והראויות שנמצאות כאן...... זה קשה וכואב. גם לי קשה ואני לא מסתירה את זה..... בעבודה השהו אותי השבוע...... והגרוש מעקב את המזונות...... ולילדה יש יומולדת בגן ולא הודיעו לי........ ומצד שני אמא שלי התחילה לתמוך בי ואחיות שלי...... ויש לי פסיכולוג שמלווה אותי..... ולימודים בשנה הבאה...... ועוד תוכניות שתלויות בי ורק בי....... אז בואו נחזיק ידיים ונחזק ונחזיק וניפול וניפול וניפול ואולי........ גם נקום??????? יצא לי ארוך........ וגם קצת מביך לי לכתוב את זה..... כאילו אני איזה לא יודעת מה....... מוזרה כזאת שמאמינה שיכול להיות טוב........ אני מוזרה כזאת ולא מותאמת לכאן וגם לא למציאות....... וזאת אני..... והכי חשוב שאני מתחילה לאהוב אותי, ויד ימין מנסה לחבק את יד שמאל........ אודי, מביך לי...... תכתוב בבקשה משהו????? משהו?????? זה ממש גילוי לב ....... ולא פשוט לי........ קראתי את זה שוב ושוב וחשבתי שבשביל מילי אני אכתוב את זה אני תכף יעשה שלח וזה יצא משליטתי........ ואני בכל זאת אשלח את זה......... ממקום של בחירה . הילה

על המילים הכנות, והשורות האלה הקצרות שנאמרו ממש כמו נשימותייך בפרץ ספונטני וכנה של משפטים, ממך אלי, וממך אלייך. תודה הילה

תרופה נטולת יומרות אקמול ודומייה, ויחד עם זה ממש תרופת פלא משככת כאבים בלי למסטל ומאפשרת לסחוב עוד קצת... וגם כאם לאם אני מחזקת את ידייך שתמשיכי להכיל ולהאכיל, שהילדים יהיו בריאים וגם את. גבריאלה

אין בכוונתי ללמד. אני מנסה ללמוד. כשאתה כועס אתה נחרץ, ויודע ונותן כותרת לסיפור. כן, היתה ציניות בתגובתי. ציניות היא תוקפנות. אני בעיקר כועסת על עצמי, רב הזמן. מעולם לא החזיקו בידי. לא נתתי שיחזיקו בידי. המעטים שאחזו בה לרב פגעו בי. אני לא יודעת להחזיק ידיים, אני יודעת לשרוד ולהחזיק אותי. אני יודעת להחזיק ידיהם של אחרים, בכנות גמורה ומתוך כוונה טובה. אני יודעת ללכת עם אחרים כברת דרך, להחזיק בידם ולהובילם למקומות שבהם האור בהיר יותר. המעטפת שוב מתחזקת, אני מתפקדת, נאחזת בכח, נלחמת. רק בפנים עוד הכל צועק ומתחנן ומבקש שאנסה לרצות גם קצת את מה שיש בפנים.