שאלה תאורטית

שלום וברכה אדם שהתפתח בצורה נורמטיבית והיה מעורב במקרה של טראומה חברתית קשה. התגובה שלו לטראומה ברגרסיה.פירוק של המבנים העליונים של האגו והסופר אגו שבהם הופנמו ערכי החברה. הרגרסיה היא לשלב פרא-אדיפלי לדחפים של שתיה ומין. השהייה ברגרסיה ובדחפים היא לאורך זמן שבמהלכו אותו אדם מפתח אשמה על מעשיו אך עדיין לא מתרפא - מתפתח נפשית חזרה. השאלה: האם המבנים שהתפרקו אבדו לו, או שזו צורה של הדחקה לתת מודע שבאיזה שלב תגיח החוצה ? האם זה מה שנקרא רגרסיה נגד ה'אני'? ואם לא , האם זה מנגנון הגנה? איזו תיאוריה מדברת את השפה הזו של פירוק של מבנים בעקבות טראומה? אודה מאוד לתשובתך