אודי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
ברכות על ספרך החדש. אכן תחום מרתק. יכולה לומר שהתנסיתי בטיפול בהפנוזה לפני שנים רבות אצל אחד ממובילי התחום בארץ, ואף הצלחתי להעזר ולשחזר טראומות שחוויתי ונבלעו בנבכי הזכרון. אחד מהדברים שהיכו בי בתקופת הדיכאון הזו, שנמשכת כבר שנה וחצי, היה נפלאות הזכרון, ויותר מכך, נפלאות השכחה. בשל הדכאון שהלך והחמיר ואיתו הפגיעה העצמית, הפרעת האכילה והאובדנות, לא ניתן היה לשלב טיפול בהיפנוזה. כשהחלו לעלות הזכרונות, הדבר הראשון שחשבתי לעשות היה ללכת לאותו מומחה ולהחזיר את כל ה"שדים" שקפצו פתאום למגרות הזכרון שננעלו בעבר. לצערי לא ניתן היה להחזירם ואף למדתי כי שוב נעלמו מזכרונית מקרים נוספים. אני מנסה לחזור לשאלותיך לגבי מה נעשה ומהם גבולות הגזרה, ושוב מבקשת את הכוונתך. אני יכולה לומר שאני בטיפול פסיכותרפי די אינטנסיבי כבר שנה וחצי. טיפול לא רציף שעבר מהמגזר הפרטי למסגרות אשפוז כאלה ואחרות בשל ההחמרה ופחד המטפלים מקריסת מערכות ואובדנות קונקרטית. אני לוקחת תרופות כבר שנה. אני מאובחנת כ PTSD וגם DID, תסמונת שלפני למעלה מעשרים שנה נקראה ריבוי אישיות אותן הבאתי לחדר הטיפולים כמעט בלי התערבותו של המטפל, תוך יכולת כניסה למצב היפנוטי. המקום בו אני מטופלת כרגע מיועד לטיפול בנפגעות תקיפה מינית. אני נמצאת שם כבר חודשיים ועדין לא מרגישה שזו התשובה, או שמכאן תתחיל ההחלמה. כמוך, גם אני בגזרה הצפונית, אם זו כוונתך. מנהלת כרגע חיי שגרה מלאים ומנסה להתחבר לחיים לאחר שבחרתי במוות. בתוך הסערות והתעצומות האלה, אני מרגישה את גבולות הטיפול כמשהו שמנסה למתן, לחנך ולתת תחושה שזה מה שיש ואין לי ברירה אלא לקבל את זה. בדומה לניסיונות לחנך תינוק לישון במיטתו, שמתחילים בהתנגדות ובבכי וסופם בכניעתו תוך הבנה שלא יוכל לקבל את שביקש. אני חושבת שהרבה דברים מתפספסים בסטריליות הטיפולית המגבילה. נראה שכבר אמרתי הרבה יותר מדי. מאחלת לך הרבה סיפוק והנאה מפרי עטך ומקווה שגישתך החדשה תתרום לתחום בהווה ובעתיד. תודה מילי
הי מילי, תודה! עכשיו נתת לי הרבה יותר חומר, וממה שתיארת נשמע לי נכון ביותר להיעזר בטיפול היפנוטי (זה הטיפול הטוב ביותר לדיסוציאציה וטראומה). קריטי שהמטפל/ת יהיה מיומן מאוד בטיפול בטראומה ומנוסה בטיפול היפנוטי, כי זה טיפול מורכב מאוד. העובדה שהיה לך ניסיון מוצלח בעבר - תומכת בכיוון התערבות זה. נסי להתייעץ במרכז בו את מטופלת, הם אמורים להכיר ולדעת לכוון. אודי
הי אודי, טיפול בהפנוזה אינו אופציה בגלל הדכאון העמוק. ניסינו. הטיפול בהיפנוזה שעברתי בעבר סייע ביצירת קשר עם כל האישיות שנוצרו ואינטגרציה וסגירה... נראה שבכל פעם יש תנאים לטיפול שבסופו של דבר לא ממש מתקיימים. תקחי כדורים כדי שתוכלי לאכול, הכדטרים לא משםיכים מפני שאינך אוכלת... את חייבת מסגרת אשפוזית, אשפוז יום יוכל לעזור, את חייבת אשםוז מלא כי חלקי חא השפיע. אני מרגישה כנועה משהו מול כל מה שהוצע לי ואף עשיתי. בסופו של דבר לסערה הפנימית ולתעצומות הנפש אין ממש מקום.
הי מילי, עקרונית, אפשר לטפל בהיפנוזה גם במקרי דיכאון - אבל כדאי שהמטפל יהיה מומחה בזה ספציפית. בדרך כלל, אכן ההמלצה היא שלא לטפל בהיפנוזה במקרי דיכאון קשים, אלא אם כאמור - מדובר במומחה בשני התחומים. יש משהו די חסר אונים במצב שאת מתארת. אני מקווה שגם לזה וגם לסערה הפנימית יהיה מקום. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
