סירוס היצירה.. :(

אודי הי, אתה יודע? צפיתי בטקס קבלת פרסי אקו"ם ויש בי המון המון זעם.. הקטע הזה שבו שללו מאריאל זילבר את פרס מפעל חיים בשל אמירותיו השנויות במחלוקת הרתיחה אותי (ועדיין מרתיחה) מדובר באמן עם נפש של אמן (לטוב ולמוטב) כאילו בא לי לשבור את המדינה הזו לשברים שברים ולצעוק :"מה אתם מסרסים אותו !!! זה הוא! זה אריאל זילבר! וקבלו את יצירותיו , אל תסרסו אותו על מחשבותיו ורגשותיו..בפועל מה שהוא מוציא זה לא רצח של אדם אלא יצירות מדהימות!!! אתה יודע אודי? יש בי פחד גדול להפגש היום עם אמא צביה. יש בי פחד שאהרוס היום עד היסוד את הטיפול, שיהיה בלתי אפשרי לתקן.. עוצמות הזעם שבי עוד מעט ישחררו אש מאצבעות ידי, ימטירו אש צהובה,אדומה,כחולה,שחורה,סגולה..והלהבות ימלאו ויצבעו את כל העולם ויחריבו ,וישמידו..ורק אז ידומו..ידמו.. ואז ישתרר שקט..שקט..דממת מוות... אודי, אתה יודע ? סיפרתי לך כבר ..לפני שנים פיסלתי..אהבתי לפסל. אני זוכרת שכשפיסלתי הייתי כאילו במקום אחר..במציאות אחרת..אפילו לא ידעתי מה אני מפסלת..זה כזה כאילו התפסל מהאצבעות.. ואנשים התפעלו..אמרו לי שזה לא יפה במובן הרגיל.. שזה משהו שאי אפשר להתעלם ממנו..שלפסל יש אמירה מאוד חזקה..יש בו עוצמה ,אמירה מאוד חזקה.. אמרו עוד דברים שכנראה הציפו אותי. ברחתי מהפיסול..ניסיתי מתישהו לחזור וזה לא הצליח..יש בי קפאון כזה.. בא לי לשרוף את כל העולם.. במבי.

אודי, משפט הסיום שלך בוריאציות אלו ואחרות שיתקו ועדיין משתקות אותי בכל הקשור לאמנות :( אני "שומעת" את הציפיות ואני כנראה כבר מחכה לאכזבה.. היום ,אני כבר לא צריכה לשמוע את האכזבה ,היא בתוכי.. פעם רציתי להיות לפחות כמו יגאל תומרקין..לקבל את פרס ישראל.. אתה יודע אודי, במחשבה שניה, היום אני גם רוצה הכרה מטורפת על היצירות שלי, אלו שעדיין שבויות בין אצבעותי.. אודי:( כשאני חושבת על הפיסול הכל הולך ומסתבך ואני מרגישה כבולה לחלוטין בכבלי הצורך,הרצון,הציפיות והאכזבה .. במבי.

הזכרת לי שפעם המטפלת שלי סיפרה לי על טיפול במתבגרים בעזרת פיסול. הביאו להם את החומר וסכין, שעד כה התקשרה בעיקר לפגיעה עצמית, וקישרו אותה ליצירה ולמשחק. במה פיסלת, יקירה? בחימר? במתכת? אני פיסלתי פעם בחימר, ושם אפשר לשרוף את העולם. לשרוף ובכך לקבע (אחרי שמחוללים ומרוקנים את הפסל, שלא יתפוצץ. תראי כמה מטאפורות! ;) ).

פיסלתי בחימר ובאיטונג. אני אוהבת אהבת נפש את המגע בחימר ,ריח החימר-ריח אדמת חמרה, ריח ראשוני,בתול של הטבע.. ריח שהראש והגוף מתמסטלים ממנו.. את יודעת נעמה, בד"כ אני לא מגיבה להודעותייך אך נהנית מאוד לקרוא אותן..מוצאת את עצמי פעמים רבות ממשיכה לחשוב ולהרגיש בעקבות הודעותייך. את אדם מאוד מיוחד בעיני.. במבי.

הי במבי, את יודעת, אני מרגישה שנושא היצירתיות, שאיכשהו נראה לי נקשר גם למיניות שבי, סורס גם אצלי. ואיני חושבת שאני מרגישה זעם על פני השטח כרגע, או קנאה צפויה. רק כבושה... תודה על המילים שאת מביאה לכאן, עוצמות הרגשות, היצרים, סוריקטה

את יודעת סוריקטה ? איכשהו לא כ"כ חיברתי את היצירה למיניות ועכשיו זה אפילו נשמע לי תמוה.. איך לא קישרתי את היצירה ליצריות ???..מוזר.. לגבי היצירה,התנסיתי,חויתי את האצבעות שלי כשמפסלות. את התשוקה הזו.. את יודעת ? אפילו עכשיו,תוך כדי הקשה על המקלדת אני מרגישה את אצבעות ידי רוצות/צריכות לגעת,לפסל.. לגבי המיניות.. יש שם קטע רציני..אני לא נמצאת שם,רק הגוף .. עברתי בילדותי ניצול מיני וכנראה הקטע הזה תקוע עמוק עמוק .. כנראה, כל נים ונים בגופי עדיין זוכר היטב ומסרב לשכוח,להשלים ,להמשיך הלאה.. כן, למרות פסיכואנליזה 5 פעמים בשבוע ארבע וחצי שנים.. תודה על מילותיך הטובות סוריקטה, שלך-במבי. וסוריקטה, הסירוס אצלך איפה ? איך? ...אם מתאים לך לשתף..

סוריקטה, כשמשהו כבוש הוא נעשה חמוץ-חמוץ, נדמה שהוא מתכווץ ונעשה קטן, אבל הטעם מתרכז בו ומתחדד, והוא נשמר להרבה זמן. מאחלת לך לפתוח את הצנצנת מתישהו ולראות מה קורה... (נזכרתי משום מה במו ממשפחת סימפסון, בצנצנת הביצים המשומרות שעל הבר שלו, אליה הוא דוחף כל דבר שהוא מוצא ומשאיר שנים. לא שאת מזכירה לי אותו, את יותר ליסה, אבל סתם, מעלה חיוך לחשוב על התוכנית הזו.)