איך אנחנו יכולות להקל על אודי?

אודי חזר היום אחרי חופש, הפורום מוצף בהודעות. בואו נחשוב ביחד, איך אפשר להתחשב באודי. אולי לענות אחת לשניה? לגבי הודעות המשך- אם זה לא דחוף, אולי אפשר להניח לזה, ולאודי? אם זה דחוף- אולי לעשות העתק הדבק, כדי שאודי לא יצטרך לשוטט ולחפש את ההודעה ההיא מה- 23.5.13? סתם זרקתי תאריך. יש לכן עוד רעיונות איך אפשר להקל על אודי?

רק לומר, שאני מאד מצטרפת להרגשה שהייתי רוצה לעזור. כמעט וכתבתי בעצמי הודעה דומה לזו שלך, בחיי... מאד מקווה שרמת הדורשנות, התובענות, הנוקשות והאגרסיביות מצדנו יפחתו מעט, לפחות כלפי חוץ מתוך הכרות של כל אחד עם עולמו הפנימי. מקווה שפחות נציף. נעדן. יותר שנדבר על זה מאשר את זה. במרחק של זמן אולי, מחושב יותר, אימפולסיבי פחות. אודי, המון תודה לך. סוריקטה

הי הילה, חשבת אולי שאפשר גם להפסיק לכתוב? אני לא בטוחה שהתלות הזאת באודי ובפורם עושה כזה טוב, לעיתים זאת אשליה פשוט.....אפשר לבוא, לקרוא אחרות, להישאר אם צריך כל כך... ולהיעזר יותר בטיפול אם זה לא כזה דחוף... אצלי פשוט נראה לי שהגיע הזמן לתת צ'אנס יותר בטיפול עצמו....ואם חייבים או רוצים להתייעץ אז כותבים, זאת דעתי, נראה לי שגם הוא יסכים איתי, אבל אודי כבר יענה לנו וכן אודי כבר מזמן אמר שהוא מעדיף שנענה אחד לשני... מיכל

אולי אפשר להעביר אליו את השאלה... :) אודי, מה יקל עליך? מצטרפת לרצון להקל, להנעים, לעשות את המקום הזה כמה שיותר חיובי לכל הצדדים. וגם, תודה. נעמה.

אני קוראת את ההודעות שכתבתן ו... אני חושבת קצת שונה.. אני חושבת שמה שעומד בבסיס ההודעות שלכן זו חרדה גדולה מנטישה.. כאילו ,אני "שומעת את הסיפור" כך: אבא תמך, היה איתנו במשך שנים בעקביות,באופן מיטיב ביותר! ברגישות,בהכלה,נגע בנו בצורה מיטיבה ומדוייקת. ..אך לפתע אבא אומר לנו שאנחנו דורשניים ותובעניים .. אולי מתעוררת חרדה שאבא יטבע מהתביעה.. אולי החרדה גם מתעצמת לנוכח החופש שאודי לקח .. כאילו, אולי ישנה הרגשה שהספינה על סף טביעה על כל יושביה ??? והתחושה מכה גלים ומהדהדת במקומות ראשוניים בם חוינו תחושת נטישה ??? ואז כל אחת חוזרת לתפקד ולהתגונן "על אוטומט" כפי שעשתה בעבר ?? ולכן,הילה וסוריקטה.. אם מותר.. אתן חוזרות להיות "ילדות טובות" כאילו אומרות :"אבא, לא נפריע לך ..נהיה ילדות טובות, מנומסות, לא נבקש,לא נתלונן, אולי אפילו נפסיק לנשום..העיקר שלא תינטוש אותנו.. ואת מיכל..נוטשת לפני שינטשו אותך..:"אפשר להפסיק לכתוב".. ואיפה אני ???? אני רוצה לצעוק : אודי, אל תעשה טובות, לא רוצה ,לא צריך !!! אני מסתדרת לבד.. אל תשגע אותי !! למעלה מ 4 שנים... חבל שנתתי אמון.. ואז קול נוסף מתערב ואומר: תגידי במבי, באיזה סרט את חיה ?? כל כולה, אודי יצא למס' ימים.. אז כן, אודי שתדע לך, שאני ממש ממש התרגלתי אליך ולפורום הזה, הוא מהווה חלק בלתי נפרד מהאנליזה שלי, משהו שמשלים.. ואם אתה מתכוון לעזוב, לנטוש, לטבוע/להטביע...תהיה פיירי ותגיד לנו הרבה זמן מראש..שנוכל לשים אפוד מגן..שיכאב פחות.. במבי. נ.ב תמיד בפורום הזה היתה תובענות ודורשנות..זה לא משהו חדש מאתמול..

במבי יקרה, חכמה כתמיד. ובכל זאת, אני חושבת שיש כאן משהו אחר מהורות, אחר מטיפול. אודי לא המטפל שלנו, וזו מעין מערכת יחסים אחרת. אולי באמת כל אחת לוקחת את השוני הזה לדפוסים החוזרים שלה, כפי שציינת בחוכמה. מאוד יכול להיות. אני, בכל אופן, לא מצפה מאודי לזמינות וקשב כמו שאני מצפה מהמטפלת שלי, ומכאן גם הצורך לשמור על משהו מאוזן יותר. יכול להיות שזה גם מתוך הרצון לשמור על המקום הזה, אבל זה לאו דווקא שלילי. נראה לי שאם היו מאודי ציפיות בפורום כמו שיש למטופלים שלו, הוא לא יכול היה להישאר כאן הרבה זמן. למרות שנדמה לי לפעמים שיש לו כוחות על. :) חשבתי על זה בשבוע האחרון. ביקשתי מאודי שיגיב על משהו לפני שנצא להפסקה, ויצא שהתפספסתי, אחרי עוד פספוס שנפל בשבוע שלפני כן. ובהתחלה כאבתי את זה, למרות ההבנה של ההסברים היבשים, ואחר כך הבנתי שאני באמת מניחה עליו ציפיות גדולות מידי. ולא כי אני מזלזלת בך, אודי, אל תקרא את זה ככה. ממש לא, ולמעשה ההפך. פשוט כי האשליה של מענה מושלם מתנפצת גם בטיפול, אז בחלל הזה בכלל. ואם נשים אותה גם כאן, אנחנו נידונות לאכזבות, פשוט בגלל המדיה. אני לא יודעת אם אלו מילים של התאמת ציפיות בריאה או שריטות של פחד מתלות וקירבה. נדמה לי שאלו מנסות להיות מילים בריאות שמכירות במציאות השונה שיש כאן ואין בשום מקום אחר. אבל באמת שאין לי איך לדעת. מחשבות שלי... נעמה. ואודי, אני ממש מקווה שלא נפגעת. נסה לקרוא את ההודעה בקול מעריך, מוקיר תודה ומלא חיבה, ולא כזה המזמן מרחק.