עיניים

אודי, 'רואים' פה שאני יותר עצובה ופחות תוקפנית-זועפת? פחות מתפלשת בסחי? לשאלה האם אני רואה בי - שזה אולי מה שמשנה בעצם - התשובה תהיה - כנראה שכן, אחרת לא הייתי שואלת... יש משהו רגוע יותר בלהיות עצוב, להתמודד ע"י דיכאון ופחות שיגעון. סוריקטה

הי סוריקטה גם אני חושבת שהעצב הוא אכן מעוצב לעומת השגעון, עצב הוא גם לא דיכאון לדעתי, זהו רגש קצת יותר מאורגן, אולי זה לא מקרי ששני המושגים עיצוב ועצב חולקים את אותו השורש . ובקשר לשאלה שלך או למשאלה, האמת היא שלפי ההודעות שכתבת (בעולם הזה של המילים הכתובות) לא חשתי שיש בך תוקפנות, אמנם כתבת שאת זועקת לפעמים, אולי בתקווה שמישהו ישמע אפרופו העיניים שיהיו אזניים... אני שמחה ועצובה בשבילך, זה בהחלט הישג להיות עצוב. ד"ש לחתולים (-: מ

תודה לך :-) סוריקטה

היי סוריקטה, מקווה שישאר בגדר הרגוע, גם אם כאוב-עצוב, ולא יגרר למקום הקטטוני שלפעמים מאבן אותך מבפנים... עצוב-חווה, לא עצוב-מנותק. נעמה.