איך מקבלים החלטה

איך מקבלים החלטה אם לחיות או למות. האם אפשר ברציונליות לשקלל את סך הרגעים הטובים שהיו ואלו שיהיו אל מול סך הסבל בעבר ובעתיד. האם משוואה חשבונית פשוטה יכולה לתת את התשובה? כי אם כן לשאלה הזאת תשובה חד משמעית וברור שבעבר בהווה ובעתיד הסבל לוקח בהליכה את רגעי הנחת המעטים. והאם צריך להכניס למשוואה גם את טובתם של אחרים.. העניין האלטרואסטי הזה של לחיות בשביל לא לקלקל גם את חייהם... זה בטח עושה שמות כשבת משפחה רו חברה מקפחת את חייה. קפד ראשה. מה קיבלת? אוח היגיון היגיון... על כל מיני הפרעות שלפעמים אני חוששת שאולי יש לי אשת השיחות מרגיעה ואומרת שהיא מכירה אותי מספיק טוב בשביל לשלול שהם אינם וגם לא יתקפו. אבל כששאלתי לגבי אובדנות.. האם זה שעוד לא קרה אולי אומר שגם לא יקרה ואפשר להוריד מהפרק היא אמרה שלא. שלגבי זה אי אפשר לדעת. אז איך מקבלים כזאת החלטה.. האם נעים מכוח האינרציה וממשיכים.. האם מקשיבים לשכל זה נורא שברור.. שעם כל המסה של הטיפולים וההחזקות והניסיון לעזור לעצמי יבול להשתפר רק במעט... שאף פעם לא באמת יהיה קל או פשוט... שכל הישג התפתחותי ידרוש מלחמה קיומית שלי נגד עצמי.. וכל הישג ימחה כמו קורי עכביש שנמחים בהינף מגב... אז מה הטעם להמשיך... למי יש תשובה לכך? האם לחפש משמעות ביכולת שלי להשפיע על אחרים ולעזור? אני עושה זאת.. אבל כבר לא יכולה גם את זה... לא מסוגלת יותר להרגיש את הסבל של האחר. היום ראיתי אישה מתמוטטת וזה מוטט אותי. גם האישה שבתוכי התמוטטה. ואישה אחרת.. ההפך מהראשונה.. היתה עם נוכחות וחיות.. וגם מולה האישה שבתוכי התמוטטה.. על כל מה שאני לא ולא אהיה. בכמה טבעיות נבע ממנה הביטחון הזה. קלילות התנועה.. צלילות הדיבור.. הפלירטוט עם העולם.. ואני מנסה ללחוץ על הפאוז.. להקליט את כל המרכיבים הבונים את דמותה. חיבור כל המרכיבים: עוצמת הקול מהירות התנועה במרחב גוון השפתון וניחוח השיער אם אצליח לקלוט הכל אולי גם אני אצליח להיות נוכחת וחיה? צחוק מתפתל של הלקאה עצמית של סוף ידוע מראש של אישה מתמוטטת בלי קשר לכמה עבודה פנימית וחיצונית היא תעשה ובלי קשר למה שתפגוש בחייה ולמזל שיאיר לה או לא יאיר לה פנים. אישה לא יודעת איך לא לקבל החלטה שנראית כל כך פשוטה.. שכשחושבים עליה באופן צלול ולא מתוך סערה נראה שאין בכלל שאלה..

הי אודי אתה יכול להסביר קצת יותר.. איך הסבל מגדיל את דרגות החופש?