אודי אודי אודי

אני קיבלתי טיפול גרוע. מה הסתדרות הפסיכולוגים או כל מקום אחר היו עוזרים אם הייתי מדווחת? אתה יודע שברמת "החוזה" המטפלת הסכימה שאני אבחר מתי לבוא ומתי לא? ואני בכלל לא ידעתי שעלולה להתפתח העברה רגרסיבית וכל מיני דברים כאלה, שחזורי טראומות אז כבר ברמת זכויות הפונים 'הסכמה מדעת' לא הייתה. שנית שכבר פיתחתי את ההקשרות ההעברתית ותלות ביקשתי יותר זמן והיא לא נתנה וזה הרגיש משפיל וכואב כ"כ הסירוב שלה למשהו שקוויתי כל כך לקבל שהכל התרסק לי ואז התחיל תהליך של ניסיון להסביר לה כמה זה חשוב לי ושאני צריכה שהיא תבוא לקראתי לפי הבקשה שלי כדי שאוכל להמשיך לבוא כי אחרת הכל הרגיש פער גדול מדי ובלתי נסבל- זעקתי 'זה שיש לי צרכים זאת לא סיבה להשפיל אותי' והיא לא התייחסה. והנימה הפטרנליסטית שהיא דיברה אלי לפעמים שגם זעזעה אותי וההערות של 'עבדתי קשה להגיע לאיפה שאני' איזה שופט אי פעם יקבע שיש פגם בלומר דבר כזה?'איך אני יראה להסתדרות הפסיכולוגים בתביעה שלי רנטגן של הנפש שימחיש מה באמת אמירה לא נכונה בזמן הלא נכון מסוגלת לעולל? כמו שרופא יכול בטעות להזריק חומר לא נכון לגוף... לך תוכיח שפסיכולוג טעה בהתייחסויות שבחר וכמה נזק זה עשה... אי אפשר להוכיח דברים כאלה. אז היא טעתה בהערכת החוזק האישיותי שלי ובמקום לספק טיפול תומך נכנסה בי בכל הכח עם הספרציה ונפרדות וגם לא הסבירה לי מה זה באמת טיפול פסיכולוגי שבעצם מאמנים בהתמודדות עם חסר ולא עוסקים במילוי צרכים. זה לא היה ידוע לי בכלל. הייתי תמימה להחריד. לא ידעתי שיותר מאשר אמפתיה מטפלים שומרים על גבולות וסטינג- תחשוב מה זה עושה לתחושת הכבוד שלי כבן אדם לדעת שישבתי שם מולה ואמרתי 'אני רוצה להיות פסיכולוגית' בלי להבין מה זה בעצם אומר והיא בכלל לא דיברה איתי ברמה של בן אדם ולא הסבירה... אוי אודי אודי.... כמה נזקים שעשו לתחושת הערך שלי שם ובכזה חוסר עידון מטלטל.. אחרי זה רק קראתי שחשוב לשמור על הקשר ברגעים הקשים, בכלל לא ידעתי אודי מה החשיבות של דברים ולמה. הזדעזעתי למצוא את עצמי משלמת על תהליך מכאיב במקום שיסב לי תחושות טובות ומספקות. הרי לא הבנתי מה זה טיפול פסיכולוגי.. והייתי קשורה אליה. עובדת סוציאלית שפניתי רק בשביל התמיכה התעסוקתית בזמן הטיפול ההוא הרשתה לעצמה להתערב ולמשוך אותי מהטיפול ולהעביר אליה. ממש הפעילה שכנועים. אפילו הייתה תקופה שזיגזגתי בין השתיים כי לא ידעתי איפה למקם את עצמי.. אבל הפסיכולוגית צרמה כ"כ עד שבשביל לנסות לא לסבול את הרגשת העלבון מצאתי מפלט בקליניקה של השניה שכבר סיפקה יחס תומך יותר לפחות ברמת ההתייחסויות. פסיכולוגית קלינית בכירה? ביזו אותי שם. את כל האמת שלי והקשיים... גם אני רציתי להיות מוצלחת. חשבתי היא תעזור לי הפסיכולוגית הזאת בסוף התמודדתי בדרך של לבקש עזרה מביטוח לאומי אז נתנו לי 'הכרה בנכות'.. הרגישות שלי למילים, הפחד מסטיגמה.. איזה אדם איכותי ירצה מישהי עם הגדרה כזאת רק כי ביקשתי את הסיוע וגם זה רק כי הפסיכולוגית לחצה עלי למצוא עבודה בצורה מכניסטית כזאת. אודי אודי אודי. כן אודי. מעניין אותי מה היה קורה אילו, אילו הפסיכולוגית הייתה מתערבת קצת אחרת. אולי היה אפשר לחסוך ממני המון זעזוע וסבל. לך תסביר לי עכשיו שאני לא בן אדם סוג ב'. האם אפשר להיות בן אדם סוג א' ועדיין לקבל תמיכה כלכלית מהמדינה? בן אדם סוג א' עם כל מיני הגדרות דביליות של פסיכולוגים כי אחרת לא יתנו את התמיכה הכלכלית? אודי אודי. אתם הפסיכולוגים סוג א' . עובדים קשה להשגת המעמד... מי אני אודי? קטונתי אה? בוא תראה לי שכולנו בעצם שוים בלי קשר לתויות והגדרות. אנחנו כן? אנחנו לא? היא הייתה יכולה להסביר לי הרבה דברים בצורה הרבה יותר מכבדת ואנושית ולבבית ותומכת מאשר מה שקרה שם. אחרי שהיא הבינה כמה היא טעתה זה היה מאוחר מדי בשבילי. והיא הבינה אודי. אבל אני כבר ניזוקתי. בדיליי חטפתי את הבומבה בצורה מזעזעת שבעצם מה זה אומר עלי שבחרתי להתמודד בדרך הזאת ולא 'עבדתי קשה' כמו אותה פסיכולוגית נשגבת. אוי אודי אודי אתם כאלה סוג א' אתם. קטונתי. חבל שאין לכם כפסיכולוגים את השכל לשכנע מטופלים כמוני שאני שוות ערך ולא פחות גם אם כושר התפקוד שלי קטן יותר ויש כל מיני קשיים חרדתיים. אפילו אם קצת יותר קשה לי. אבל איך שאתם מתנהגים, זה ברור מי יותר ומי פחות. אודי. שלך, מימה.

מי אני? אתה מבין? איך אני מציגה את עצמי לאנשים שאפגוש בעולם? בזה אתה יכול לעזור? כאילו יש לי הסטוריה של נגיד תחומי עניין שלמדתי, עבודות קטנות פה ושם שעבדתי , יש סימפטומים מהם סבלתי... יש אפילו את ההכרה הזאת מביטוח לאומי וקצבה... ושאנשים נפגשים הם מספרים זה לזה על עצמם, לא? נגיד אחרי הסמול טוק ההתחלתי שמתחילים להכיר קצת יותר.. מספרים על עצמם... מה לספר? מה לא לספר? מי אני? איך להציג את עצמי? איך עושים סדר בבלאגן? זה ממש מקשה עליי לזוז ככה :/