פעם מזמן מזמן

לפני הרבה שנים הלכתי לאיבוד בתוך עצמי ומצאתי אוזן קשבת ממישהו באתרים של 'סוטים'... הוא היה שם והקשיב והקשיב והקשיב... והקשיב... הדיבור בינינו היה חסר מחיצות לחלוטין ללא צנזורה. דיברנו גם על מין אבל הוא לא ניסה לשכב איתי כח זה הרגיש לו לא מתאים בגלל המעוכבות שלי. פער הגילאים בינינו היה יותר מ 20 שנה... אז שאלתי אותו 'למה אתה מקשיב לי ומציע תמיכה? מה בעצם אתה מחפש בזה ורוצה? " הוא ענה "אני רוצה את הנשמה שלך". שאלתי אותו "אתה תהיה המושיע שלי?" הוא ענה "אם זה מה שאת צריכה".... במשך שנים הוא הפך לאוזן הקשבת והתומכת שלי. אם היה נגמר לו הסבלנות אליי הוא היה אומר, אבל אף פעם לא אמר 'אל תצרי איתי קשר יותר'... התאהבתי בו רגשית והיה ברור שאני בכלל לא ראיתי אותו אז באור מציאותי. הוא אמר "תמצאי מישהו בגודל שלך".. אבל אני בכלל לא יודעת לחפש אז איך אמצא? אחת הסיבות שהלכתי לטיפול פסיכולוגי בנוסף ליתר הסיבות זה כי לא הצלחתי להפרד ממנו רגשית וחייתי באשליות שהרגש שלי יצר. היו מספיקים כמה משפטים ממנו כדי שאני ארגיש כאילו באמת יש לו נוכחות מיוחדת ורחבה בחיי.. אבל בעצם לא ממש היו לי חיים ולו היו חיים משלו.. הכל היה בעיקר אשליה בעולם הרגש שלי שלא ידע היכן לעגון את עצמו.... איזה תמימות עצובה הייתה בי אז... הייתי כמו ילדה בת 4. ממש.. לפעמים ככה דיברתי איתו, אהבתי להשתטות והוא היה מצחיק אותי ואפילו אם היה מתעצבן זה היה מצחיק אותי (ומעצבן אותו)... וזה פשוט מוזר לי לחשוב איזה מרכזי היה האדם הזה פעם בחיי... אחרי הטיפול הפסיכולוגי התפכחתי מאוד. זה כאב... חיים מוזרים היו לי.. נפש של ילדה בגוף של אשה שקצת הלכה לאיבוד בעולם. והכל היה פנימית , כי גיאוגרפית לא ממש יצאתי למסעות ארוכים. עדיין גרה עם ההורים בסופו של דבר... כמו חתול, קשה לי לעזוב מקומות אחרי שנקשרת אליהם... והטיפול הפסיכולוגי טיפה הזיז אותי אבל רק טיפה.. זה היה מקום אחד שבו לא יכולתי ולא רציתי להשאר.. בא לי שמי שאני רוצה אותו/ה ירצו אותי גם. וגם הספרציה עוזרת לי לראות דברים אחרת, את הרגש מבחוץ. אבל מאוד קשה לי עם הספרציה. יש בה משהו מפחיד. כאילו ישנאו ויתקפו אותי כי אני לא משתפת פעולה עם מה שנוח לאחרים... אבל יש לי כל כך הרבה ביקורת על דברים אבל קושי להשמיע בקול בוטח. רק מול ההורים שלי אני 'פה גדול'.. ואפילו מול מטפלים לפעמים... אבל לא איפה שיש סכנה שישנאו אותי..פחד כזה, כאילו אסור לי לכעוס, לא יודעת. נושאים מתערבבים זה בזה. אני אשתוק עכשיו

כחוט השני מדבריך וגם הרבה הודעות אחרות עולה הצורך של מטופל באוביקט המכיל האולטימטיבי! אחד הדברים החשובים שגיליתי כחלק מתהליך ההפרדה והיחסים עם האוביקטים זה לחלק את הקשב וההתקשרות עם מספר רב של דמויות ולא להצמד ולהטיל על אוביקט אחד את הכל!