חנוכה שמח

לאודי וכולם, סיפור קצר... אישה חכמה טיילה בהרים ומצאה אבן יקרה בין אבני הנחל. למחרת פגשה מטייל שהיה רעב, האישה פתחה את הצרור שלה וחלקה איתו את המזון שברשותה. ראה האיש את האבן היקרה בצרורות האישה, התפעל ממנה וביקש מהאישה שתתן לו אותה. האישה נתנה לו את האבן והאיש עזב, שמח על מזלו הטוב. הוא ידע שאם ימכור את האבן היקרה, כל חייו לא ידע מחסור. כעבור ימים אחדים חזר האיש והחזיר לאישה את האבן שלה. "מה קרה?" שאלה האישה. "חשבתי על זה", אמר האיש, "האבן שנתת לי יקרה ורבת ערך, אבל אני מחזיר לך אותה בתקווה שתיתני לי משהו אחר – רב ערך עוד יותר... האם תוכלי לתת לי את הדבר הזה בקרבך שאפשר לך לתת לי את האבן?" לא כולנו חייבים לחלק יהלומים ואבנים טובות, גם חיוך או מילה טובה יכולים לשנות ולהשפיע. נתינה אמיתית לעולם אינה נמדדת בכמות או במשקל - אלא ברוחב הלב של הנותן. כמו הנר הנותן מאורו וממשיך לבעור ,כך גם היכולת לתת אינה גורעת מאתנו – להפך, היא מוסיפה לנו. אנחנו יכולים לתת אהבה, לתת חיוך ומילה טובה, לתת למישהו הרגשה שהוא מוערך, לתת כתף לנזקק, להטות אוזן למי שצריך לספר ולתת תמיכה למי שצריך חבר. כמו שנאמר :"המדליק נר מנר נהנה וזה אינו חסר". (על פי רש"י במדבר י"א, 17). מי יתן ונפיץ אור וטוב ונתן האחד לשני נתינה אמיתית וכנה. תודה לך אודי על נתינתך לכלנו. מיכל

אולי מישהו מכיר את המקור? מי כתב את זה? מעניין... צו החיים: תן וקח. כך נברא העולם שכל אדם יהיה משפיע ומקבל. ומי שאין בו שניהם כאחד הריהו אילן סרק (ר' יצחק מזידיטשוב) באופן פראדוקסלי אכן קשה יותר לקבל מלתת. חג מואר, מיכל