אודי...וכל הכמהים לחיבוק...

תחשבו מה הכמיהה הכי הכי חזקה שלכם מהמטפל/ת? חיבוק? זה הכל..אחרי זה יבוא גם החזקה על הידיים?? או אולי לשים ראש על החזה, לינוק מהם???????לא חושבים שנסחפנו?????? בחיי, זה לא מה שיתן לכם הרגשה של אהובים או רצויים!!! טעות!!!!! שתדעו לכם שאמרתי לה שאני לא צריכה את החיבוק שלה, זה לא ייתן לי כלום, אשליות מתוקות.....סתם אשליות......זה רק יבלבל אותי יותר....פעם היא חיבקה אותי, עשה לי טוב ואז רציתי עוד והיא לא אפשרה.....עכשיו היא רצתה שיהיה חיבוק בסוף כל פגישה.....ואני לא מוכנה לזה בשום אופן!!!!! ואל תקנאו בי בכלל!!!!!! היא חשבה שחיבוק ימלא את הצורך שלי....בולשיט!! אני כמהה ליותר מזה.... :( זה לא החיבוק זה 24/7..... ארצה יותר בטוח!!!!! כי חיבוק קונקרטי זה לא אומר כלום!!!! סתם מגע דביק של אשליות, הם לא אמא לא אבא לא חברה, הם שלכם רק לזמן הזה של הטיפול ואחר כך, אתם נשארים עם עצמכם!!!!! מי אמר שהם אוהבים אותנו?????אוףףףףףףףף כמיהה לחיבוק עדיף שישאר בגדר כמיהה וחלום טוב...... מה דעתך אודי???? השאלה למה כן מאפשרים חיבוק ולא למה לא? ואני חושבת שאולי היא מטפלת כבר לא טובה כמו שחשבתי אם היא מאפשרת ואף מטפל אחר לא מאפשר חיבוק :( למה היא מאפשרת לי? אודי? למה? ואל תגיד לי לשאול אותה, היא לא נתנה תשובה מספקת, היא אמרה כי זה מה שהיא חשבה שיעזור לי להרגיש רצויה וימלא צורך :( אוףףףףף אודי מה דעתך? מדוע היא מוכנה עכשיו לתת לי חיבוק בסוף כל פגישה?????? לא הגזימה???????? דרך אגב היא מכבדת את זה שאני לא רוצה.

היי מיכל, אני רואה את ההתנדנדות שלך מהרצון הקיצוני לביטול הקיצוני. כאילו לומר, אם זו לא האהבה הטוטאלית - מי אמר שיש שם אהבה בכלל? מה ערכה של אהבה כזו? אני מבינה אותך, כי העצב החשוף (בשני המובנים...) כל כך עמוק, שנדמה שרק משהו עמוק וגולמי כמוהו יוכל להרגיע אותו. ובכל זאת, נדמה לי שהיא אוהבת אותך, אני יודעת שהמטפלת שלי אוהבת אותי. וזו אהבה באמת, לא כזו שמתבטלת אחרי הפגישה. כן כזו שהביטויים שלה מוגבלים, שהיא לא טוטאלית וגם אולי לא שוויונית - האהבה שלי אליה מהולה גם בצורך, בתחושה מסוימת של חוסר אונים, ולה יש את מי שהיא אוהבת ככה, אבל לא מטופלים (וטוב שכך). ממש בתחילת הדרך שלנו, כשהתנצלתי כל הזמן על הזמן שאני מבזבזת לה, היא אמרה לי פעם "נעמה, אני עוד לא יודעת להגיד שאני אוהבת אותך, כי אנחנו לא מכירות הרבה זמן, אבל אני מחבבת את מי שאת ומאמינה שאוהב אותך". אמרתי כבר שאני אוהבת את הכנות שלה? נראה לי שזה מראה שזה לא סתם, שאין כאן זילות של המונח אהבה. כשהיא מגיעה היא אמיתית. (ואני לא יודעת מה עמדתה לגבי חיבוקים, כי האמת שמפחיד אותי שהיא תיגע בי. זה יהרוס הכל.) וזו נשמעת אחלה תשובה, לא? היא הציעה משהו כי היא חשבה שהוא יטיב איתך... אולי את כועסת על הבלבול? על הלא ואז הכן? סליחה על החפירה, עם כל מה שהיה לי להגיד יצא קצת (הרבה) געגוע שלי. מקווה שה"אחר כך נשארת עם עצמך" יוכל להיות אחרת בעקבות החיבוק, או ההצעה... נעמה.

בהחלט עניין ה"הכל או לא כלום" משחק תפקיד אצלי במספר תחומים...כמו החשיבה של שחור ולבן...אבל החיים הם לא כאלה יש בהם גם אמצע, יש בהם מגוון צבעים ולי קשה לראותם..... עדיין אני רוצה לדעת ממך אודי למה כן לחיבוק? והאם זה מקובל בכלל? החריגות הזו?