היי אודי..
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
מה שלומך? שמי שירן, לפני כשנתיים התחלתי ללמוד במכללה במסגרת תואר ראשון,עברתי להתגורר במעונות לבד, ולצערי הרב כבר בתקופת המבחנים הראשונה חוויתי התקף פסיכוטי שבמהלכו אובחנתי כחולה בסכיזופרניה. יש בי רצון מאוד גדול לחזור לאותה מכללה ולמגורים עצמאיים במעונות ובעצם לסגור מעגל אך המטפלת שלי לא חושבת שזה רעיון טוב לחזור לאותה מכללה. האם כדאי לדעתך להקשיב לקול הפנימי שלי או לחוות הדעת הטיפולית? אני בדילמה כבר זמן רב מידיי. אשמח לתשובה, שירן
אני מקווה שזה בסדר שאני מתערבת... אני לא אודי אבל הרגשתי שאני חייבת להגיב. למה המטפלת שלך חושבת שזה לא רעיון טוב? בגלל שהמכללה מייצגת עבורך תקופה פחות טובה? או אולי סיבה אחרת? בכל אופן, אני חושבת שהקול הפנימי "מנצח" :) במקרה הכי גרוע תחווי את ההשלכות של זה, אבל עדיין בחרת במה שאת מאמינה. שיהיה לך המון בהצלחה! בובי
מה שלומך? תודה על ההתעניינות (: המטפלת שלי חושבת שזה רעיון גרוע בטענה שדברים שהתאימו לי לפני ההתקף אולי לא יתאימו לי כרגע..היא חושבת ש"משהו" (אני מצטטת מדבריה) לא התאים לי שם והיה לי לא טוב. הבעיה העיקרית היא שאני תמיד פועלת לפי מה שהסביבה שלי מכתיבה לי ובלימודים זאת היתה הפעם הראשונה שהקשבתי לעצמי ותראי מה קרה.. יום טוב, שירן
גם אני הייתי בדרך להתקף מאני באמצע השנה השנייה ללימודים (זה נעצר "בזמן" כי זו הייתה הפעם השנייה שלי אחרי התקף מלא כשהייתי צעירה יותר ולכן זיהיתי...) אולי בגלל זה הודעתך נגעה.. בקשר למה שהמטפלת שלך אמרה- אני שוב שואלת כי אני לא בטוחה שאני מבינה "עד הסוף".. היא אמרה פה בעצם לפי דברייך 2 דברים- "דברים שהתאימו לך לפני ההתקף לא יתאימו לך כרגע" לפי זה, היא אולי מאמינה שלימודים באופן כללי לא מתאימים לך (??) ולאו דווקא במכללה הספציפית שהתחלת.. לגביי "המשהו" שלא התאים לך שם..גם עליו אני חושבת שצריך לשאול, אם זה משהו שמאפיין את המקום או שזה מתקשר ללימודים באופן כללי- למשל, לחץ ממבחנים ועומס.. כמובן שיש גם כל מיניי דרכי ביניים שאולי כבר חשבת עליהם- כמו נגיד לקחת בהתחלה רק מעט קורסים ולא לגור מעונות.. יותר "הדרגתי".. קשה לי להציע לך ולהגיד מה אני הייתי עושה- גם כי אני לא מבינה עדיין עד הסוף.. וגם כי אני לא מכירה אותך ואת הסיפור שלך בצורה מקיפה כמו שאת והמטפלת שלך מכירות.. שירן, אני לא יודעת אם יש נימה של אשמה בסייפה של מה שכתבת ("בלימודים זאת היתה הפעם הראשונה שהקשבתי לעצמי ותראי מה קרה..").. כאילו את הבאת את זה על עצמך.. אם זו באמת הנימה שבה נאמרו דברייך- אני רוצה להגיד לך שאת לא נביאה! ולא יכלת לחזות את זה... בסה"כ רצית ללמוד כמו הרבה בחורות בגילך! וחוץ מזה שאני חושבת שעד כמה שזה מצער- אם זה לא היה מתפרץ בנק' הזו של החיים, זה היה קורה בעיתוי אחר..אולי בעקבות משבר אחר בחיים.. ואולי בכלל אני נסחפת עם עצמי ואת בכלל לא מרגישה שום אשמה :) עדכני מה חשבת/עשית.. בובי
הי שירן, כדאי לדון על זה יחד. איני יודע מדוע המטפלת חושבת מה שחושבת, אבל משער שהיא מקצועית ויש לה את שיקוליה הנכונים. לך יש את הרצון שלך, ושווה לדבר על זה ולבדוק איך, באיזה אופן ומתי אפשר לממשו. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
