חג. שמח ?

חג אמור להיות שמח. חג נחשב בכל אופן - דבר שמח. יש לי חידוש : חג הוא לאאאאאאא תמיד שמח. לא לי בכל אופן. שוב, לבד כ"כ. לבד בעיקר בתוך המולת האנשים המרצדים והשמחים, לבד מתחת לחיוכים ולצחוק הקליל והמעושה כ"כ, לבד דוחה הזמנות לארוחת חג, לבד נשארת להתבשל עם הבחירה שלי - להיות לבד. פשוט לבד ומגעיל. מגעיל מעצמי, משום שברור לי שאני אחראית למצב ואין לי שום כח ו/או רצון לעשות משהו למעני. אז - חג שמח? שיהיה.

מצטערת על שכתבתי, מצטערת על זה שגם כשאני מנסה להתחיל מחדש זה לא הולך, מצטערת על שאני לא רכה יותר ונעימה יותר, מצטערת על שאני - אני (ואם תתהה על מה יצא הקצף, אז - על זה שאני קוראת כעת את מה שכתבתי ונוכחת לדעת שכלום לא יעזור. תמיד אשמע מתלהמת ואטומה. זה ממש עצוב לי.)