מחוויות לא מודעות לדימויים..

אודי קראתי הרבה בנושא ואני רוצה להבין. למשל למדתי שזכרון בשנים המאוד מוקדמות הוא לא מילולי ונרשם בגוף כחוויה שאין לה ייצוג במודעות הרגילה... אוקי.. איך מפה מגיעה למצב שעם התעוררות הדחפים המיניים שלי בגיל ההתבגרות (בסביבות 17) העלילות שנבנות בראשי סביב הדחף הזה ובכלל אופן החוויה שלי את עצמי הופך להיות מוחלש והרסני לעצמו? היו לי למשל מחשבות על אלימות מינית מידי חיילים גרמנים במלחמת העולם השנייה. אם נניח שאין דבר כזה 'גלגול נשמות' אז מה גורם דווקא לתכנים כאלה להופיע? הרי בכלל לא נולדתי בזמן מלחה"ע השנייה.. במקום אחר קראתי על יונג שדיבר על כך שיש ארכיטיפים תרבותיים משותפים ואפילו אוניברסים שמייצגים תמות בנפש... אולי זה מה שמסביר? ואגב בטיפול שחזרתי חוויה של תסכול שנחווה כנטישה איומה וכאילו זעקתי למטפלת 'למה לא באת לקראתי'... הייתה בי מן משוכנעות ורצון פנימי עמוק שהיא תתגמש בזמן בשבילי ושזה לא קרה כאילו משהו בתקווה שלי התמוטט שם, התחושה הייתה שממש נטלו ממני את תחושת השליטה , משהו מאוד מערער. גם המטפלת בעקבות התסכול התחילה להתפס על ידי כקרת לב באופן לא אנושי.. כיום נזכרת בזה מבחוץ ויכולה לגמרי לראות שהשתחזר משהו שהוא לא מציאותי אלא חוויות פנימיות לגמרי.. אבל איך כל זה קשור למיניות מעוכבת או חסומה? לא ברור לי. גם היו חוויות חושיות לגמרי בלי מילים של נפילה לתהום למשל.. משהו פתאומי ומבהיל שאפילו לא הצלחתי לדבר בזמן שחוויתי את זה. מן 'אימה' שהכל נשמט תחתי וסבל לא ברור.. אחרי זה זעקות לעזרה למטפלת שהיא לא ממש התייחסה . מן 'הצילו. מה קורה לי? תעזרי' ששלחתי לה במייל... איך כל זה מתקשר? הסימפטום הבולימי אגב נשאר. אבל משהו ביכולת שלי להסתכל מבחוץ על דברים התפתח... זה משגע אותי לא להבין איך דברים קשורים זה לזה.