ימים שכאלו

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

16/07/2013 | 03:28 | מאת: מיכ

היי זאת אני מיכ אם מישהוא זוכר בכלל??? אודי? פתחתי לראות מה קורה ולא יודעת למה בכלל פתחתי אבל אני עדיין בחופש ובקרוב אחזור לארץ כתבתי לה רק פעם אחת מתגעגעת וגם מצליחה להנות אחרי שלוש שנים אין לי מושג איך עושים במכשיר הזה נקודות אז אין נקודות בהודעה שלי:-) שולחת דש לכלכם מקווה שאתם בטוב למרות הכל חבל אודי ששכחת שיום שלישי זה הוא יום קשה יום צום קצת התאכזבתי למרות שאני יודעת שאתה לא דתי אז שמרו על עצמכם בקרוב אחזור ואקרא אתכם יותר קשה במכשיר הזה אתכם:-) מיכל

לקריאה נוספת והעמקה
17/07/2013 | 19:45 | מאת: סוריקטה

מיכ, זוכרים גם זוכרים. אותך. שסיפרת שאת בחופש. בוודאי ששמתי לב שלא ביקרת כאן בנוכחות כתיבה. אי שם הזכרתי את התאריך של יום שלישי גם. והישג הוא להצליח להנות. סוריקטה בעידן המכשירים

הי מיכל, מה זאת אומרת "אם זוכרים"? ברור שזוכרים! זה שילוב מצויין גם להתגעגע וגם להנות... מחכים לך, אודי

18/07/2013 | 00:05 | מאת: מיכ

איזו מקסימה שאת! שזוכרת ובכלל יש לי הרגשה תמיד ששוכחים שאני לא חשובה תודה לך מרגישה קצת. אוויר לא שייכת לשום דבר אז לראשונה מזה שלוש שנים וקצת אני מצליחה להנות קצת לשכוח מדברים שקרו בפגישות ובכל זאת לא ממש שוכחת מחכה לספר לה שהצלחתי שיש איזשהו הישג שנקרא הנאה:-) אודי איך שומרים רגעי הנאה? צילמתי המוןתמונות כאילו לשמר את הרגע מה דעתך?? רוצה להינות לחוש את העולם כאילו אין מחר מותר לי????? מרגישה שזה קצת אסור להנות מבין???? מיכ

18/07/2013 | 11:27 | מאת: סוריקטה

הייתי רוצה להצטרף לשאלה שלך, מיכ. אך אצלי נושא היתר ההנאה הינו שאלה פתוחה עדיין, אזי מניחה שככל הנראה לא אמצא לה, תשובה לא בפורום ולא כאן ועכשיו, אפילו קשה לי לקוות שתימצא אצלי. אך אולי מישהו זולתי מקווה... מה שכתבת מדבר אליי - אם אני מרשה לעצמי ליהנות ולחוש הקלה, זמן קצר אחר-כך אני משלמת מחיר כבד של חרדות בעוצמה רבה, חלומות של התמוטטויות כבדות. גורם צר עין יש לו שם בפנים (זה שאני מייחלת להשתקתו היחסית). מסיבה עגומה זו, ולמרות ההכרות אתו, עדיין חרדה מכל ניסיון, שאגב, באופן צפוי למדי, בפועל, נראה קל יחסית לפנטזיות שהרצתי לפני-כן. הנה, גם עכשיו, אחרי שהתרגשתי מאירועי השבוע פה (שנגעו ללבי עד למאד), שילמתי במחיר של אימה. מנגנון כאוב שכמותו. לפעמים לא בטוחה אם כל זה שווה. אבך כנראה שכן. המטפל, עליו אני סומכת, אומר להמשיך לנסות. ובינתיים מידי התנזרות והינעלות עצובה. אולי פשוט צריך הרבה מזה, ככה ננצח... סוריקטה

הי מיכל, אני פחות אוהב לצלם ומעדיף להתרכז עם כל החושים ולזכור חוויות. כמו צילום פנימי כזה... תנסי... ותהני כמה שרק אפשר, זה בסדר. אודי

18/07/2013 | 12:17 | מאת: .במבי פצוע..

ראשית, תכייפי ובענק.. מתה לשאול אותך איפה את נמצאת ? מדמיינת ..אולי שם באריזונה , יערות ענק.. אולי את באיזה מנזר בטיבט..מקשיבה לדלאי למה..מקשיבה לשקט .. מתחברת.. תכייפי , במבי.

19/07/2013 | 00:12 | מאת: .במבי פצוע..

כמובן שלאמזונאס התכוונתי.. :)

21/07/2013 | 10:00 | מאת: גילת21

הי מיכל, איזה כיף לך! אני חזרתי עכשיו מחופשה קצרצרונת - איזה אוויר זה נותן לך... אני כזו שכל הזמן חופרת במחשבות וכל הזמן מרגישה מין אשמה, שלא עושה משהו כמו שצריך, לא עושה מספיק, על איך שאני עם אחרים וכו' וכו' בלי סוף- איזה כיף קצת להשתחרר מזה! יש חוקים אחרים בחופש, כל מה שאתה עושה הוא בסדר.... קחי איתך קצת מזה גם לאחר כך... תהני תהני תהני!

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית