אודי, האם יש חוק בעבודה של פסיכולוגים ש..

שאם המטופל אחרי תקופה מסויימת בטיפול מבקש הרחבה של מסגרת הזמן אז אסור לאפשר את זה? אני זוכרת ממש ביקשתי והמטפלת ממש התעקשה לתסכל אותי בזה וממש נאבקנו וכל ההרגשה שלי התמררה מזה.. היא אפילו אמרה במן טון תקיף מולי "את לא צריכה עוד זמן".. ולא הבנתי למה היא פוסקת ככה ולמה היא עושה הכל כדי להתעקש לתסכל אותי. היא ניסתה לתת תירוצים כאילו 'בשם המציאות' אבל הפרכתי אותם בלי בעיה. הדבר היחיד שנשאר הגיוני זה שיש איזה כלל לפיו אסור היה לי להתגמש עם הזמן ולהעתר לבקשה שלי. רק שממש לא הסבירו לי את זה ברמה הזאת ואני מרגישה שביזו אותי לגמרי. וכן, שוב נזכרתי בזה... זה נחרט החרא הזה. כ"כ הייתי צריכה ממנה שתבוא לקראתי. במקום תיקון היא עשתה לי שחזור מסוייט. מי אשם, אודי? ולמה בטיפולים פסיכולוגים סובלים כ"כ הרבה, מקנאה באנשים שאומרים שהיה להם טיפול ממש חיובי עם המטפל .. אני נהיתה לי כבר העברה שלילית גורפת ומכלילה כלפי כל המטפלים בעולם אחרי הטיפול הזה... אחרי שהבנתי שיש אנשים שמסתכלים על אחרים מלמעלה ומתיימרים לטעון שהם מבינים יותר טוב מהמטופל עצמו מה הוא באמת צריך.. זה איום ונורא אודי. גם הרגשתי ששופטים אותי, עד היום מרגישה ששופטים אותי כאשר אנשים לא מבינים אותי ומאיפה אני באה ואת החוויות שלי. ממש קשה לי עם זה. גם לאנשים כמוני מגיע מצעד גאווה שנפסיק להרגיש נחותים רק בגלל שלמישהו אחר אולי יש יותר כוחות אגו עם הקשרות בטוחה, בלי פוסט טראומטיות כלשהי, ומתפקד ברמה יותר גבוהה. אני לא בן אדם נחות בגלל זה ובטח לא פחות חכמה מאף אחד אחר. נמאס שאני צריכה להרגיש בושה במי ומה שאני. להסתיר כל הזמן את האמת על החיים שלי שהיה לי משבר התפתחותי, למה אי אפשר פשוט להיות פתוח וכנה ולהרגיש שמותר לי להיות מי ומה שאני בלי לדפוק דין וחשבון לאף אחד?? אתה חושב שיש לי במה להתבייש בגלל זה ? זה מאוד קשה להיות בנעליים שלי אודי. תמיד מסכות והסתרות. אי אפשר להיות אמיתי, פתוח, חשוף. לא עשיתי שום דבר רע, אני לא פושעת ועדיין מרגישה המון בושה ופחד ולא יבינו אותי והכי עצוב שדווקא מטפלים מבינים הכי פחות. דווקא מטפלים! זה לא איירוני?