הטוב, הרע והמכוער

הבטחתי (לעצמי? לה?) בלי צומות יותר. למה זו הייתה ההחלטה בעצם? מה יכול להיות נורא יותר מקיומו של הגוף הזה כמו שהוא? הלוואי שמשהו מבחוץ יפגע בו ויעניש במקומי. מגעיל שנעשיתי חומלת כלפי עצמי. לא צמה, לא חותכת. תזכיר לי , למה זה הדבר הטוב לעשות? (במקום להענש ולהיעלם, מנכיחה את עצמי בעוד חלל. פשוט דוחה.)