מהלך מבריק

בהמשך לתגובתי אליך (לגבי הצעתך שאנחש את אשר היית מציע לי כתרופת כאב לב-תוכל לראות אותה למטה אם הכנסת אותה) אציין, כי זהו בעיניי מהלך מבריק , גייסת את "הגדולה" כבעלת ברית/קולגה לעזרת "הקטנה", אך לא השארת אותה להתמודד לבד, כמו כן, יש בכך הבעת אימון בכוח הפנימי של האדם לרפא עצמו, יכולת אינטליגנטית למצוא את התשובה. כל זה טוב ויפה כאשר אני במצב קצת יותר מאושש היכול להתבונן מבחוץ, ולנתח זאת. (וטוב ויפה להרצאה על כאב לב :)). אך כאשר אני שקועה עמוק בתחתית השאול, אין פרטנר לריפוי.. (אז מה עשית, אנימה? אידיאליזציה מהבן אדם, כדי שתוכלי בלב רגוע להגיד לו: תודה ,אבל זה רק כאילו אקמולי כזה?) לא, זה באמת עזר לי לרגעים יקרים מאד , כפי שציינתי לך בתגובתי, ואינני מזלזלת כלל ברגעים יקרים אלו! הם נדירים לי. אך מה יהיה בעוד רגע?...שוב אפול לבד להשתכשך בים תהומות הכאב?... איך אצליח לשבט D.N.A המכיל את גרעין הריפוי? כך שהוא יפעל לעת מצוקה ואובדן? הלאיתי אותך עד בלי נשוא?...