התלבטויות בנוגע לפנייה מחדש לטיפול

שלום רב, לפני שנתיים הייתי מטופלת אצל מטפלת פסיכודינאמית במשך 3 חודשים בגלל רגשות דיכאון וחרדה. התאכזבתי מאוד מהטיפול. אני דיברתי במשך רוב הפגישות, המטפלת כמעט ולא הגיבה, לא שאלה שאלות, לא ביקשה הבהרות, לא הביעה תמיכה או אמפטיה ולא הציעה כלים פרקטיים להתמודדות עם הבעיות שהצגתי. היא כן הציעה כמה פרשנויות שלא דיברו אלי. באחת הפעמים שבהם אמרתי לה ששני דברים שהיא קשרה יחד נראים לי לא קשורים, היא חייכה ושאלה "איך זה יכול להיות לא קשור?" נפגעתי מאוד מהתגובה הזו, ובאופן כללי, הרגשתי שפסלו אותי ואת התפיסה שלי ולא נתנו לי מענה. לפני כמה ימים אזרתי אומץ לפנות לטיפול שוב. אני חוששת שבגלל שאני לא מציגה בעיה ממוקדת (דיכאון וחרדה הן אולי בעיות כלליות מדי), שוב "ישימו" אותי בטיפול דינאמי. אני מרגישה שאין לי שליטה על השיטה שבה יטפלו בי או על המטפל שאקבל, כי תהליך הפנייה במקום שבו אני מטופלת הוא כזה שאחרי שיחת אינטייק הארגון קובע בדרך כלשהי לאיזה גישה טיפולית ולאיזה מטפל אני מתאימה. אני רוצה להתחיל את הטיפול הנוכחי "ברגל ימין" ועם כמה שפחות מטען מהטיפול הקודם. הייתי רוצה לשאול מה אני יכולה לעשות כדי להצליח בזה ומה אני יכולה להגיד בשיחת האינטייק שאולי יגביר את הסיכוי שהפעם אקבל מענה. האם לספר על ההתנסות הקודמת, האם לבקש טיפול קוגניטיבי ולא דינאמי, האם לבקש מטפל גבר ולא מטפלת אישה (אולי זה ישנה משהו לטובה) וכו'... תודה מראש על ההתייחסות, ענת