אודי, אני משתגעת כבר

כי רוצה להמשיך הלאה לחיים נורמלים ולהיות מסוגלת להעיז להתמודד עם דברים, להכיר, להנות, לא לחשוש. אבל מפחדת לנסות. רציתי את התמיכה שלה. שתתשתף, שתכיל, שתעודד.. נכון שרבנו המון ועזבתי שבאיזה שלב וניסיתי אצל מישהי אחרת אבל נשארתי קשורה אליה והיא יודעת את זה, רק איתה נהיה לי 'טרנספרנס' וזה לא משהו שבקלות מפתחת וגם לא נראה לי שאצליח אי פעם שוב להקשר למטפלים.. כבר לא סומכת ובטח לא תמימה לחשוב יותר שתמלאו איזה צורך, זה שקר! אתם שם לעלות את הטראומות למודעות, לא כדי למלא צרכים או לרפא את הנפש... אבל בגלל שאין לי אומץ להתמודד עם החיים עצמם עדיין ולהתנסות בהיכרויות וקרבה ממש, רציתי את העזרה שלה והיא הפנתה לי עורף, מיליון פעם. ואני לא מצליחה להשלים עם זה ולהעבור הלאה. אני פשוט לא מבינה את הרוע. אודי, אני לא מבינה את הרוע, את הניכור, את האטימות, את האדישות.. נכון שהיו רגעים טובים, אבל לא מספיק. למה היא לא עוזרת לי??? מיררו לי את הנשמה, אודי. כלבה קלינית בכירה!! למה אני לא יכולה להיות בן אדם יותר אמיץ ופחות פחדן??? במקום זה בא לי שתמות המטפלת, במקום להתעסק בחיים של עצמי ולהנות מהם ולקדם אותם... אוףףףףף! אני בן אדם דפוק. הייתה לי אמא דפוקה ויצאתי דפוקה בעל כורחי. איזה מן גורל זה אודי??? למה אי אפשר להיות נורמלי? והקטע שממש ממש הרגשתי שאני יכולה לקבל ממנה (מהמטפלת) טוב ולהזין את עצמי עם זה והיא פשוט סירבה! היא סירבה. היא הפנתה לי עורף, היא החליטה לעלות תעריפים כדי להפטר ממנה- זה מה שאתם לומדים בהכשרה בשם הספרציה??? לא ברור לי מה אתם עושים ואיך אתם עובדים. אתה פשוט מרושעים או שהיא פישלה, ואם היא פישלה איך מוכיחים דבר כזה? אין שום דרך. הכל בולשיט. למטופלים אין שום כח מול מטפלים ואין שום אמירה אלא אם אנסו אותם ממש פיסית .. התעללויות רגשיות אטימות והזנחה אי אפשר להוכיח בכלל! וגם לא בא לי להוכיח מי צודק, בא לי שהיא תרפא את הנפש שלי כבר!! טיפול זה חרא. אתם לא מרפאים כלום!!! מזמן לא שרטתי את עצמי. פעם הייתי שורטת את עצמי עם כל הכאב הזה, סימפטום אחד פחות. אבל מקיאה יותר וממש ביאוש. אני לא מבינה כלום. לא מבינה את הרוע. זה נשגב ממני הרוע שלכם. וקראתי את ג'פרי מוסייף מייסון גם. זה ממש לא מטפל אחד שפישל. אתם פשוט רוע! אתם מפעילים לחץ על האישיות בכוונה!! אבל לפחות שיעזור. שכל הסבל הזה יעזור. זה לא מרגיש שזה עוזר לי. זה רק מכעיס ומזהם אותי כי אני מרגישה שטוב מביא טוב ולא 'לחץ על האישיות' שהרבה פעמים נחווה כמו השפלה ואטימות ומקומם ומטריד... איפה היא? למה להיות אנשים שבלי מאות שקלים לזמן שלכם לא מתייחסים לבני אדם שיצא לכם להכיר כמו בני אדם? לא מבינה את הטמטום הזה. לא מבינה מה זה טיפול בכלל. נמאס לי ממני. אולי אני כן אשרוט בסוף :/ הבעיה שזה כמו להעניש את עצמי על הכיעור של העולם. די מיותר ודבילי. לה זה בטח לא יזיז יותר.

האם אי פעם הוא יגמר? מי רוצה להכיר מישהו שיש בתוכו בורות של כאב שלא נגמרים כנראה? מצד שני אין לי כח וחשק להעמיד פנים שאני משהו שאני לא. יש גבול כמה אפשר לחייך כלפי חוץ שבפנים הכל מבולגן ככה והריסות כי המטפלת הפנתה לי עורף מתי שהכי נזקקתי בסה"כ לקצת תמיכה ומילים מחזקות. היא חתיכה כלבה אדישה! בסוף החליטה להתעלם ממני סופית והותיר מאחור כמו כלב נטוש פצוע שזועק לשווא את אנחותיו. הגורל של אנשים כמוני זה לשבת שנים על גבי שנים בקליניקות של אנשים כמוך ולשלם המון כסף מהשכר מינימום שלי בשביל פירורים של תשומת לב והמון כאב... ושוב כאב ושוב כאב...מה הפלא שהתקוממתי מול הגורל הזה ורבתי איתה? רציתי יותר זמן, רציתי קצת יותר, בשביל לצמצם מעט את הפער, לא כי זה 'זכויות יתר'. אצלי זה תמיד יהיה 'תת' לעומת אנשים כמוה עם הקשרות בטוחה ומהמעמד החברתי אינטלקטואלי היותר נחשב. אבל נכון שלא כל המטפלים רעים ואטומים כמוה . יצא לי להכיר גם כאלה שהיו יותר אמפתיים ואנושיים בגישה שלהם. ועדיין , יש לי חרא של גורל בדברים האלה.. ובא לי לרצוח את העולם כי זה פשוט לא פייר! ועוד בסוף החזק מתנשא על החלש ומשפיל אותו.. כופה עליו אחריות להכל ובאותה נשימה מתנער מהאחריות של עצמו. לא מבינה את זה. בסה"כ רציתי פגישה , תמיכה, חיזוק... אפשר לחשוב מה ביקשתי וציפיתי. אפילו זה לא. והבעיה שכן מגיע טוב ממקומות אחרים אבל אני לא מסוגלת 'להשתמש' בזה. זה כאילו אני הייתי צריכה את התיקון ממנה . לא שתשחזר לי את החרא הזה ותשאיר ככה. הלוואי שהיה אפשר לעקור זכרונות מהמח. זה עצוב כמה זמן אני מבזבזת על ההתעסקות בזה... האם אתה בתור מטפל היית מקבל חזרה מטופל כמוני או ממליץ לו לעבור לטיפול אחר? אבל אני כבר לא מצליחה להקשר למטפלים- זה מזוייף בשבילי. טכניקות של יצירת קשר ולא קשר אמיתי.. לא יכולה לסמוך ולהשען על מטפלים יותר. אז כן, כואב לי. וזועם לי!