הי אודי,

נהנית בכנס? אני אגב (כמו מימה, אם אני זוכרת נכון), חשבתי שהלכת ולא תגיב להודעה שלי. קצת נעלבתי בהתחלה והתחלתי לחשוב כל מיני מחשבות. יותר מאוחר חזרת לענות, וזה הרגיע אותי. היא ילדה. היום שלחה הודעה שילדה ביום שישי. עכשיו "אסור" לי לדבר איתה כבר. קבענו שאוכל לשלוח מייל אבל לא הרבה ויש עוד זמן עד שאוכל. בינתיים שלחתי כבר כמה הודעות לזו השניה. היא התקשרה לדבר איתי ואמרה בין שאר הדברים שאנחנו צריכות לדבר על הזמן בין הפגישות. לא רוצה שהיא לא תרשה לי לשלוח לה הודעות. אני צריכה אותה, מאוד. אצל זו שילדה לא דיברתי איתה כלל בין הפגישות, ורק לפני פסח התחלתי לעשות זאת. עכשיו אני כנראה מרשה לעצמי. שולחת הודעה ועוד לפני שאני חושבת אני לוחצת "send". קודם דווקא כן עצרתי את עצמי מלשלוח עוד אחת. אמרתי לה שאני צריכה יותר מפגישה אחת. היא אמרה שנדבר על זה בפגישה. אבל זה לא עוזר לי אם היא לא תוכל.. ואני חושבת שהיא לא יכולה. החלפתי טיפול תרופתי (עוד לא התחלתי לקחת), וכתוב עליו בגדול לטיפול בדיכאון וזה לא עושה לי טוב לראות את זה, בכלל לא!, והיום כשהלכתי לקופ"ח עם המרשם, הייתי צריכה משהו מהמזכירה והיא הסתכלה על המרשם וכאילו הרגשתי שהיא מרחמת עליי וחושבת שאני מקרה דחוף. אמרה לזו שישבה לידה, כי הייתה צריכה לשאול משהו, שזה מבית חולים המרשם (מה שלא נכון) וכאילו דיברה על זה שזה תרופה מצילת חיים והיא חייבת לעזור לי עכשיו. ואני בכלל חשבתי להגיד לה שאגיע מחר וזה לא כזה דחוף (וזה באמת לא דחוף). והיו מלא אנשים בתור שחיכו וזו שעזרה לי הלכה לרופא בשבילי כדי שיסדר לי את המרשם. וגם אח"כ בבית מרקחת היא שאלה אותי למי זה מיועד ,עניתי לה שלי. היא שאלה למה אני לוקחת, אם זה בשביל כאבים, ולא עניתי. שאלה שוב ושוב לא עניתי. גם לא ידעתי מה לענות על זה. לא הבנתי למה התכוונה בכאבים. וגם הפיסיכאטרית לא הייתה מרוצה ממני ביום שישי, היא רצתה שאדבר ושהיא חושבת שזה לא המקום המתאים לזה (ז"א שבטיפול פסיכולוגי מתאים יותר לשתוק ולעשות מה שרוצים) אבל אצלה חבל. ושלחתי מייל שאני לא רוצה שהיא תכעס עליי, היא ענתה שהיא לא כועסת, רק שלא נעים לה לגבות כסף על פגישה שכזו. אבל מה אני אעשה, ברור שאני רוצה לדבר... וגם היה נחמד בשבת, רק שבסוך היה משהו שהכעיס אותי מאוד ולא יכלתי להגיד כלום. כאילו היה ברור לשתי חברות אחרות משהו שהן יקחו וכאילו עליי לא חשבו. ויש מצב שאני גם הייתי נוהגת כמוהן אבל זה ממש עיצבן אותי ועכשיו אני כועסת עליהן והן כמובן לא ידעו זאת אף פעם. זה גם לא משהו חשוב כ"כ אבל עדיין מרגיז אותי וגורם לי סתם להיכנס לדיכאון עכשיו.