איך קורה בטיפול ש...

תסכול פעוט של בקשה של המטופל יכול להוביל לכאלה חוויות רגשיות קשות? אני זוכרת שרציתי וקוויתי שהיא תתן לי יותר זמן אז התבשלתי עם התקווה הזאת בתוכי וממש רציתי להאמין..!! מן תחושה שרציתי שהעולם יבוא לקראתי... ואז היא כמובן אמרה שאני יכולה לשאול ולהגיד הכל בטיפול.. שאלתי עם היא תתן לי עוד זמן לפי איך שרציתי והיא סרבה וניסתה להציע איזה פשרה אחרת, אבל האמת שהסירוב הזה טלטל אותי כ"כ חזק גלשתי לסרטים פנימיים איומים והזויים מבחינה רגשית, התחלתי לזעוק לה בהודעות 'ויתרת עליי. אני לא מאמינה שויתרת עליי". או להרגיש שהיא הורגת ורוצחת לי את התקווה כי היא לא באה לקראתי לפי איך שרציתי וקיוויתי..........כמובן שאני לא שם יותר אבל לא מבחינה איך לכל הרוחות יצא שחוייתי דברים כאלה. מה בקשר הטיפולי גורם לזה שהכל נהיה כ"כ אינטנסיבי מבחינה רגשית ודי תלוש מפרופורציות מציאותיות.. אתה יכול להסביר אודי?

מה עם התיקון? הרגשתי שהייתי צריכה שהיא תבוא לקראתי ולא שום דבר אחר. כמה שניסיתי להתעקש ככה היא התעקשה לתסכל. רציתי להאמין בה והיא הפכה לאוייב בחוויה שלי :/ אכזבה מרה. אח"כ היא ניסתה לדבר על האכזבה הזאת אבל כבר הייתי מרירה מדי מכל החוויה בייחוד מכיוון שחוויתי אותה כמשפילה ביותר .כי לא הבנתי מה הייתה הבעיה שלה לבוא לקראתי עם יותר זמן וזה פשוט נהיה לי ברור שזה תסכול לשם תסכול, שום סיבה שהיא נתנה 'בשם המציאות' לא הייתה משכנעת ובנקל יכולתי להפריך... אני יותר מדי מודעת כנראה .. חבל שברמה החווייתית סבלתי כ"כ הרבה בלי שברור בשביל מה. עדיין יש לי קושי להתקרב, בייחוד בקשר אינטימי מיני עם מישהו. הבנתי שאני חייבת לשחזר טראומות מוקדמות בטיפול בשביל להשתחרר מהמחסום הזה. גם אתה מבין ככה? שזה חובה? שזאת הדרך? גם אומרים לי שאני צריכה מספיק לסבול כדי להתמסר לטיפול.. זה ממש פוגע ומעליב כאילו לא מאמינים לי שהסבל שלי אמיתי. כאילו שזה לא מספיק. אז משפילים אותי בנוסף.