אונס

אני בת 25. לפני 7 שנים נאנסתי על ידי חבר של בן דודי כשבן דודי עמד בצד ולא עשה דבר כדי לעזור לי. במשך השנים האחרונות הדחקתי את הכל. זכרתי את האירוע אבל השתדלתי לא לחשוב עליו ולהמשיך הלאה עד שלפתע ללא שליטה הוא פרץ והשתלט עלי. לפני כשבועיים התחלתי לחוות סיוטים ופלאשבקים של תמונה, ריח, קול, רגש, התקפי פניקה, פחדים להיות לבד ולישון לבד. החלטתי לפנות לטיפול פסיכולוגי והטיפול יתחיל בשבוע הבא. יש לי שאלה אחת שמאד מטרידה אותי. יש לי תחושה מאד חזקה שיש משהו באירוע שאני לא זוכרת וזה נשמע לי מטורף. איך יכול להיות שלא אזכור כזה דבר? הרי אני זוכר כל פרט. בסיוטים שלי ובתחושה האישית שלי יש לי הרגשה שלבן דוד שלי יש חלק יותר פעיל ממה שאני זוכרת אבל אני לא יודעת בדיוק למה לשייך את זה ולא זוכרת שום דבר ספציפי. מפחידה אותי מאד המחשבה שאין לי שליטה על מה שקרה שם ושאני אפילו לא יכולה לזכור את הפרטים כמו שצריך ושהסיוטים שלי לעיתים שונים ממה שקרה במציאות. איך ייתכן שאני כל כך מבולבלת?

פרח בר, אני לא אשת מקצוע, אבל אוכל להפנות אותך לפורום הלם-קרב. הסימנים אותם את מתארת, דומים מאוד לסימנים של הלם קרב. עדי

פרח בר יקרה, את מתארת חוויה קשה מנשוא. לא כתבת אם לאחר האירוע סיפרת על כך וקיבלת עזרה, אך מה שקורה לך כעת אופייני לתופעות פוסט טראומתיות. גם התחושה המטרידה שאינך זוכרת הכל, היא חלק מאותה תופעה, וטיפול יכול לסייע לך לארגן מחדש את החוויה הקשה ואת הזכרונות הכרוכים בה. אני משער שלא רק זכרון האונס מציף אותך כעת, אלא גם השותפות הפאסיבית של בן-דודך, שיש בה בגידה קשה מנשוא. אינני יודע איך הצלחת לשרוד זמן כה רב כשמשקעים כאלו קבורים עמוק בתוכך. העומס הרב של הרגשות והזכרונות גורם לתחושה של בלבול. עד כה הצלחת, לדבריך, להדחיק את התחושות, למרות שלא העלמת את הזכרונות. הדחקה כזו חיונית, ויוצרת תחושה של שליטה. כעת, כאשר העומס גדול מדי, את מאבדת את השליטה, ותחושת הבלבול גורמת לך לאבד את האמון גם בזכרונות האירוע, וביכולתך להבין את מה שאירע. אני מבין שדווקא ההחלטה להתחיל בטיפול העלתה אל פני השטח את הבלבול והחרדה, ובימים שנותרו עד לפגישה את זקוקה למעט תמיכה. את מוזמנת להמשיך ולהשתתף בפורום, ואם תרצי תוכלי להצטרף גם לפורום הלם-קרב, שבו משתתפים אחרים הסובלים מפוסט-טראומה, גם על רקע מיני. http://doctors.co.il/forums/list.php?f=66 ואם קשה לך לשוחח על כך בפורום, את יכולה לשלוח אלי אימייל. אני מחזיק לך אצבעות, דרור

תודה דרור. אני כותבת אליך עכשיו ובוכה. התשובה שלך כל כך הרגיעה אותי. חשבתי שאני מטורפת או מאבדת שליטה על חיי משום שפתאום הזכרונות הפכו למבולבלים עבורי. אני זוכרת בדיוק מה קרה עד לפרטים הקטנים ביותר אך עדיין חיה בהרגשה שמשהו חסר, שיש משהו שאני לא יכולה להודות לעצמי שקרה. זה כל כך מבלבל אותי היות ועולות אצלי שאלות כמו - מהי מידת האשמה של בן דוד שלי לעומת חבר שלו? מה באמת בן דוד שלי עשה שם באותו ערב? מה זה אומר לגבי אם אני לא מסוגלת לזכור פרטים מהאירוע או אם נדמה לי שאני לא זוכרת פרטים למרות שיש לי תסריט שלם בראש? אני כל כך מבולבלת ומוצאת את עצמי כועסת הרבה יותר על בן דוד שלי מאשר על חבר שלו וזה גורם לי לתחושת אשמה קשה שכן הפגיעה הפיזית היתה מצד החבר. מה זה אומר - שהפגיעה הפיזית לא היתה חמורה כל כך? אבל היא כן היתה חמורה ומשפילה וכואבת לי עד היום. מה דעתך?