קצת על מקצועיות

הי אודי, כפי שיכולת להתרשם, השאלה מהו טיפול מקצועי מעסיקה אותי רבות, ולא מאתמול. היום ניסיתי להריץ במנוע החיפוש של הפורום ושל הפורום הסמוך את המילה "מקצועיות". הופתעתי מאד לגלות, שאת מספר השואלים ישירות על הנושא היה ניתן למנות על פחות מארבע אצבעות. אחת מהם היא, כמובן, אני... אני קוראת בקנאה על מטופלים שחשים במקצועיות הטיפול שניתן להם, ותוהה האם ההערכה שלי את מידת המקצועיות שלה אכן נכונה? אולי רק אני שופטת אותה בחומרה, על פי אמות מידה לא מציאותיות? לאור המידע הדל שעלה בידי לדלות, אני מפנה את השאלות גם אליך וגם אל שאר הקוראים/ות. כיצד יכולים מטופלים חסרי ידע והכשרה במקצועות הטיפוליים לדעת אם המטפל שלהם אכן מקצועי, ולסמוך עליו שהוא עושה את עבודתו היטב? האם רק על סמך תחושות בטן? מהם הקריטריונים המגדירים מי הוא מטפל מקצועי, מעבר להכשרה הפורמלית ולשנות הניסיון שלו, ומעבר לנאמר בקוד האתי? קוראת

היי קוראת, אני חושבת שהמטופל כן יכול להרגיש מקצועיות... ברגע שהמטפל/ת מקצועי תהיה תחושת בטחון. ככה לפחות אני רואה את זה... :) אגב, למה זה כ"כ מעסיק אותך? תמיד יכול להיות טוב יותר... את מרגישה שהמטפלת שלך מזיקה לך? בובי

אני ממש מבינה אותך. גם אותי זה מטריד מדי פעם. אני שואלת אותה לפעמים איך אני יודעת אם הטיפול עוזר ואם היא יכולה לעזור לי. יותר מזה אני לא מסוגלת לשאול. אני תוהה האם יש דרך לדעת, אפשר כמובן ע"ס המלצות וכד'. אבל אני חושבת שגם למטפל הכי מקצועי יכולות להיות טעויות ויש מטופלים שלא יתאימו לו. אגב, אני מקווה שאם המטפלת שלי חושבת שהיא לא יכולה לעזור לי היא תגיד לי את זה. אולי אני טועה אבל אני רוצה להאמין שלא. אני גם מנסה לא להתעסק עם זה יותר מדי, אם כי יש לי התלבטויות לגבי יעילות הטיפול השלי, אני מנסה לסמוך עליה ומקווה שהיא יכולה ורוצה לעזור לי.

הי קוראת, בהתחלה בדקתי באינטרנט ותעודות והסמכה..אח"כ ממש לא עניין אותי..כלומר היה חיבור טוב, היה מי שיכיל ויבין אותי, חיפשתי אוזן קשבת ומצאתי...התחלתי להרגיש שינוי תוך כדי..בחנתי המון את עניין הגבולות והאכפתיות כי זה מה שלי היה חשוב... אני חושבת שאם יש התקדמות או שינוי, אם יש כימיה, אם את מרגישה שהיא עוזרת לך אז למה לחפור ולבדוק מקצועיות מעבר לתעודות, הסמכה ונסיון? באמת איך אפשר לדעת? אין לי מושג...אבל אם יש התקדמות יש מקצועיות לא? אם אין שינוי ונראה לך ש"סתם" מדברים אז אולי היא לא מתאימה עבורך? אם תדעי שהיא מאוד מקצועית האם את חושבת שזה יקדם אותך? את המטרות שלך? איני בטוחה...

הי לך, אצלי, לגבי מקצועיות זה פשוט יותר. אני מטופלת אצל פסיכואנליטיקאית מהמכון . היא גם מורה ומדריכה במכון מתמחים בפסיכואנליזה. אני מניחה שהעובדה שהיא התקבלה למכון, למדה שם כ"כ הרבה שנים. (בנוסף על היותה פסיכולוגית קלינית). וכיום אף מנוחילה מהידע שלה ומהמקצועיות שלה לאחרים אז היא בודאי מקצועית. ויחד עם זאת ,גם אני בדקתי היטב לגביה .גם בפנקס הפסיכולוגים וגם במכון(דרך גוגל נכנסתי למכון וקראתי את שמות ופירוט הקורסים שהמתמחים לומדים) ובמקומות נוספים שאני יודעת שהיא מלמדת.. אבל... אמא צביה שלי טועה,תועה ותוהה..ולפעמים אף משתפת אותי בכך.. הקטע שלי איתה הוא אחר.. אני מתה לדעת האם ועד כמה היא מקובלת ונחשבת ביניהם כמקצועית.. עד כמה היא "מלכת הכיתה" ו"חרוצת/גאון הכיתה" אני משתפת אותה בשאלות האלו שלי..בכלל , אין לי מעצורים בפה. כל מחשבה/פנטזיה/משאלה אני אומרת לה...יש בזה משהו מאוד מקל. משהו משחרר.. אנשים שמכירים אותי אומרים לי שמאוד השתניתי. וזה מעניין כי אומרים לי את זה גם אנשים שמכירים אותי אך לא יודעים שאני בטיפול פסיכואנליטי. אני ג"כ מרגישה שינוי. מכיוון שאני מרגישה הרבה יותר בטוחה בעצמי, קיבלתי ולקחתי בתחילת השנה עבודה מאתגרת מאוד. עבודה לא פשוטה בכלל. אני חושבת שאני גם יותר אסרטיבית. אומרת את מה שיש לי לומר בלי להתפתל יתר על המידה.. במבי.

היי לך, נדמה לי שאת השאלה שהעלית אנחנו מעלים מול כל איש מקצוע. הרי, גם רפואה, מכונאות, ראיית חשבון וכו' לא למדנו ואין לנו דרך לדעת האם האדם שמולנו מבצע את עבודתו באופן מקצועי או לא. עם זאת, אני מזדהה עם הקושי הזה במיוחד בנוגע לטיפול. אני חושבת שמבחינתי מדובר בשני דברים שמקשים עלי במיוחד בהערכה הזו: האחד הוא שקשה למדוד את התוצאות כמו שניתן במצבים אחרים (האוטו נוסע או לא, לחולה יש עדיין חום). גם הרגעים שבהם יש קצר במערכת היחסים מהווים (כביכול, לפחות) חלק מהתהליך הטיפולי ולא בהכרח מעידים על חוסר מקצועיות. לי אישית קשה להגדיר את הטיפול כ'שירות' או 'מוצר' ואז בכלל קשה למדוד ולכמת את ההצלחה שלו. הקשר הלא לחלוטין ברור הזה בין מערכת יחסים קרובה להשגת איזו תוצאה סופית שקבעת לעצמך מעורפל עבורי והופך את בדיקת ה'שורה התחתונה' לקשה מאוד. דבר נוסף שמקשה עליי בהערכה הזו הוא שבניגוד למכונאות ולרפואה, עם הנפש בכל זאת יש לי איזו היכרות אישית... אני יכולה לדעת איך דברים גורמים לי להרגיש ולפעמים אני יכולה להגיד מה הייתי עושה בסיטואציה דומה. ויחד עם זאת, אני מקבלת את העובדה שההכשרה של המטפלת שלי מביאה אותה להסתכלות שונה על המצבים האלה (מעבר כמובן פשוט עצם היותה אדם אחר...). אז אם מראש אני מניחה שלמרות שאני מכירה במידה מסוימת את הנפש אני אקבל את ההסתכלות השונה של המטפלת שלי, איך אני אוכל לומר מתי זה כבר באמת לא מתאים? נראה לי שהשאלה הזו לוחצת לכל אחד על הנקודות הרגישות שלו סביב הנושא של אמון וכך כל אחד יחפש את ההוכחה למקצועיות או לחוסר מקצועיות בתחומים שונים. מלבד הקוד האתי שהוא באמת אבסולוטי בעיני, אני מרגישה שאני מציבה פרמטרים משלי ליכולת לסמוך על המקצועיות של המטפלת שלי, שיהיו וודאי שונים אצל מטופל אחר. ואז מגיעה ההתמודדות של מה עושים כשהציפיות, כמו בכל קשר, לא לגמרי מתממשות, ואיפה זה כבר בלתי נסבל, איפה זה פשוט טבעי ואיפה זו רשלנות... לא עניתי לך, רק השארתי עם כאב הראש של הבלבול הזה... אז סליחה, אבל תודה על ההזדמנות לחשוב מול עצמי על זה. :) נעמה.

הי קוראת קבועה, יש לי הצעה קטנה בהמשך להודעותייך הקודמות שזו ממשיכה אותן - מולה, מול הפסיכולוגית, לאו דווקא להשתמש במילה 'מקצועיות' שהיא אולי גדולה, מורכבת, מאיימת; את יכולה לומר לה, שמתעוררות בך חרדות בעלות עוצמה כזאת או אחרת, היות שאת מבינה כי אינה משתמשת בכלי ההתייעצות עם עמיתים וכד'. תוכלי עוד לומר כי חסר לך צופה מבחוץ, עין חיצונית של צד ג' ואת מרגישה שזה חיוני לך (בהנחה שהבנתי נכונה). ייתכן שהיעדר השימוש בכלי המדובר מתפרש בעינייך כמעין יהירות שלה ("אני יכולה לבד"). זו יכולה להיות גם השלכה (עולם הטיפולים או לא...). בי התעוררו חרדות כאלה כאשר המטפל שלי סיים את ההתמחות (התחלתי בעודו מתמחה), וגם בהמשך העליתי את התחושה שחסר לי המשהו הזה מבחוץ, אולי איזה מבט שהוא מגובה, משאלה למי שיראה יותר איזה שלם. אגב, לאו דווקא גורם מקצועי כצופה. אלו מילותיי סוריקטה

וואו, לא ציפיתי לכזה עושר של תגובות... אני לא בדיוק מהמשתתפים הפופולאריים פה, וזה מרגש... תודה לכן בובי, חנה, מיכ, במבי, נעמה וסוריקטה. קראתי פעם ופעמיים ויותר את מה שכתבתן, ומכל אחת "לקחתי" תובנות חשובות. בובי, שאלת אם היא מזיקה לי. ממש לא! חלילה [אחרת לא הייתי נשארת שם כל כך הרבה זמן], וכן, היא משרה בטחון. למה זה מעסיק אותי בכל זאת? באמת שאלה גדולה... אני עסוקה בזה עוד משחר ימי הטיפול. בהחלט שווה בירור יסודי עם עצמי. חנה, את כל כך צודקת. גם למטפל הכי מקצועי יכולות להיות טעויות. אני נזכרת עכשיו, שבאחת הפניות הקודמות שלי שאלתי באיזו תדירות מותר לכשלים כאלו להתרחש בטיפול מקצועי :-) מיכ ובמבי, שתיכן מדברות על מבחן התוצאה. זה עשוי להיות קריטריון טוב, אם יש מטרות מוגדרות לטיפול. במקרה שלי, אחרי מעל עשור, קשה לי לדעת אילו שינויים בחיי הם תוצאה ישירה של הטיפול, ואילו מהם התעצבו ביד האמן של הזמן... [במבי, אל דאגה, לא תפסתי את דבריך כהתגרות...] מעבר לזה, כדי להמנע מאכזבות, החלטתי בשלב מסוים להוריד לגמרי את כל הציפיות מהטיפול, ולראות בו בעיקר טיפול תמיכתי [היא לא בדיוק מסתפקת במטרה הזו, אבל זה נושא אחר...] אז מיכ...כן, יש לי איתה חיבור טוב [בשנים האחרונות], הכלה והבנה [רוב הזמן], אוזן קשבת [תמיד] ואכפתיות [במידה רבה]. לא בדיוק תוצאות, אבל תוך כדי כתיבה אני מבינה שזה הרבה מאד... נעמה, את מעלה כמה נקודות חשובות. הפרמטרים שמציבים, הקושי למדוד תוצאות, ציפיות ואכזבות, אמון בסיסי. בטאת את הכל כל כך יפה. אומר רק, שאני לא מסוגלת לתת אמון מלא גם לא ברופא או במכונאי רכב, לפחות עד שמבחן התוצאה יעבור בהצלחה... וסוריקטה, החביבה האחרונה, הצופה בהמשכים, אהבתי את ההצעה הפרקטית שלך. לא בטוחה שאעז להשתמש בה בשלב הזה, אבל היא ממחישה היטב איך אפשר לעשות rephrasing או reframing. שוב, תודה לכולכן, מכל הלב! ועכשיו תורך אודי, להוסיף את החלק שלך. אנא אל תשכח :-)