עצה

הי אודי קודם כל רציתי להגיד לך תודה על המסירות שלך ועל הפורום המבורך הזה שמקשר במהירות בין אנשים הסובלים מבעיות שונות לאיש מקצוע. רציתי לספר על עצמי ולשאול לדעתך. כשאני כותב שורות אלו אני מרגיש יציב יחסית מבחינה נפשית. אך אני מרגיש שיש לי בעיות עמוקות, וכי למרות שאני הופך עולמות כדי להתמודד איתן איני בטוח אם בחרתי בדרך הנכונה. אני בן 27. מנסה להתחיל קריירה רצינית לאחר לימודים שכמעט הסתיימו... אין לי מושג מה באמת יכול להניע אותי בחיי כי אני מאבד טעם במה שאני עושה די במהירות. אני חושב שרוב חיי סבלתי מחרדה ודיכאון מתון כלשהו. מחשבות טורדניות ו-OCD היו לי מאז גיל ההתבגרות. חוסר בטחון חברתי מילדות. אני חושב שכילד ונער תמיד היה לי קשה להשתלב חברתית. הייתי תלמיד מעולה. השיא שבקשיים החברתיים היה בתקופת שירותי הצבאית ביחידה קרבית- סבלתי נורא, איבדתי מוטיבציה לחלוטין ואף שקלתי להתאבד כמה פעמים. בכל זאת שרדתי איכשהו, עברתי מתפקיד לתפקיד וסיימתי את השירות בחיים. כשהשתחררתי הרגשתי מצויין. איני זוכר מתי הרגשתי כך לאחרונה. לפני ארבע שנים, לאחר שלראשונה היה לי קשר אינטימי עם בחורה שעזבה אותי לאחר תקופה קצרה, התרסקתי מבחינה נפשית. זה היה בתחילת הלימודים. רגשי נחיתות אדירים ומחשבות טורדניות הופיעו ושקעתי בדיכאון נוראי. שוב עלו מחשבות על מוות. הצלחתי לקיים שגרה כלשהי בכל הנוגע ללימודים ועמדתי בהם- אין לי מושג איך... לאחר כשנה וחצי של סבל בל יתואר החלטתי שאין ברירה ופניתי לפסיכיאטר במטרה לקבל תרופה. במו כן התחלתי להיות מטופל בקביעות בשירות הפסיכולוגי של אחת האוניברסיטאות בארץ. כך זה כבר שנתיים וחצי. התרופות והשיחות מאוד עזרו לייצב אותי. לאחרונה לא עמדתי יותר בתופעות הלוואי של התרופות ובקשתי להפסיקן. הפסיכיאטר אמר שאני יכול לעשות זאת אך הוא לא ממליץ על כך. הפסקתי ולאחר שבוע וחצי של גמילה בייסורים (כולל התקפי בכי וחרדה) אני מרגיש יציב יחסית. הפסיכולוגית שלי מאוד קשוחה איתי. אני מבין שהיא צריכה להקפיד על הכללים. אבל הרבה פעמים איני מוצא נחמה או עידוד בטיפול- דברים שמאוד חסרים לי. בזמן קצר של הפגישה איני מצליח להעביר את כל מה שאני מרגיש- ומדובר לדעתי בבעיות קריטיות בנוגע לקריירה ומשמעות בחיים. התחלתי לחשוב שאולי אין בטיפול כל ערך... הרי המטפלת אינה יכולה להיות חברה שלי, אינה יכולה לתמוך בי בקביעות ואני חושש שאולי לא באמת אכפת לה ממני. בנוסף, ישנם אנשים שאינם נזקקים לשיחות כאלו כלל, ואפילו פרופסור ישעיהו ליבוביץ' אמר שהיהודים המציאו את הפסיכואנליזה רק כדי להוציא כסף מהגויים... מה עלי לעשות כדי שלמישהו יהיה אכפת ממני בקביעות ויהיה המשענת שלי? עם מי כדאי להתייעץ בבעיות קריטיות כמו יחסי אנוש לקויים וקריירה תקועה? טל

קראתי את ההודעה שלך והיה נדמה שאולי אתה מרגיש מבולבל וקצת מיואש עכשיו.. שכבר שנים אתה נאבק בהתמודדות עם כל הסערות שבאות ואתה לא בטוח לאן הדרך הזו מובילה.. אבל בעיקר נשמע שאתה מרגיש בודד, אולי לא מוצא את המקום שבו תוכל לנוח רגע, מישהו להישען עליו כשהדברים מצטברים ומכבידים עליך.. אז רציתי להזמין אותך לאתר סה"ר שבו אני מתנדבת.. יש לנו צ'ט אחד-על-אחד,אנונימי, כל ערב בין תשע לחצות, עם מתנדבים שהם לא אנשי מקצוע- אנשים רגילים שעברו הכשרה מתאימה ונרצה פשוט להיות שם בשבילך.. אנחנו לא נחליף טיפול מקצועי או ניתן לך עצות, אבל אכפת לנו, ואנחנו רוצים להקשיב לך, לנסות להקל קצת ולהחזיק לרגע את כל המשא הכבד הזה כדי שתוכל לנוח, אולי למלא מעט כוחות... אתה מוזמן בחום, ואני מקווה שבכל מקרה תמצא את המקום שלך שיקל, ושהדברים ישתפרו עבורך.. שלך, מתנדבת סה"ר http://www.sahar.org.il/

תודה רבה לאודי ולמתנדבת סה"ר שענו. תגובתכם עודדה אותי!