....

אמנם אני שמחה כלפי חוץ אני צוחקת.. הכל נשמע טוב ויפה.. הכל הולך על מי מנוחות.. אבל בפנים הכל נאכל.. אני מרגישה כאילו הנפש, הזכרונות, הסודות, אוכלות לי את הקיבה.. את הגוף, את הנשמה.. כולי כואבת בשקט.. כשאף אחד לא רואה כשאף אחד לא מרגיש.. בשקט במיטה.. שלפעמים היא גם לא המיטה שלי.. שיכורה לא שמה לב איפה אני. העיקר לשכוח לרגע.. העיקר להתפרק לחתיכות.. לא להרגיש.. להיעלם בפנים.. בחלל הריק שבתוכי.. בלי לאכול.. כבר כלום לא מציק לי.. אני נמצאת בניתוק, בייאוש, בקהות חושים.. באדישות... אבל בפנים הכל גועש.. אני מנסה להתעלם.. אבל זה רוצה לפרוץ החוצה... אני כבר לא יכולה יותר.. אבל כבר כולם התייאשו ממני.. אפילו היא אמרה לי שהיא לא יכולה לעזור לי.. מקרה אבוד... אפשר להגיד..