שלום לך אודי, הריי לך מגילה ארוכה על חיי . מצטער

אני כותב לפנייך מגילה שלמה יחסית בפרוט על חיי: שמי אוריאל בן 27 . נולדתי למשפחה דתיה (כיפה סרטגה) תוכל לחשוב שלא עברתי הרבה בחיים שלי, אבל כן! עברתי הרבה סבל וקושי. נולדתי פג חולה מאוד, ניצלתי בנס ונשארתי בחיים! להורים שלי היה קשה לגדל אותי בגלל שהמצב הבריאותי הלא קל שלי.. יכולתי פשוט למות, הייתי במצב של חיים ומוות אפשר להגיד.. הריאות לא תפקדו, יכולתי להתעוור, באגודל שביד שמאל גילו לי נמק בגיל יחסית מוקדם, והחליטו אם כל הצער להוריד את האגודל... וככה נשארתי בלי אגודל . לאחר מכן הובחנתי בירידה בשמיעה ועד היום אני מרכיב מכשיר שמיעה. אבא שהיה קשה לו לראות שנולד לו ילד חולה מאוד, שנמצא בין החיים למוות לא הצליח להתמודד ולנסות לתת לי תמיכה ולגדל אותי כמו כל הורה... הוא פשוט דחק את עצמו מלגדל את הילד שלו.. אמא מתארת זאת שפשוט הוא היה מעדיף שאני ימות... אני לא יודע אם להאמין לזה.. בגלל אותה פגות אז אמרו שנפגע לי חלק במוח מבחינה שאיזו לקות מסויימת נפגעה אז משהו השתבש לי.. (אולי זה אמיתי ואולי לא) למדתי לזחול מגיל מאוחר למדתי ללכת בגיל מאוחר למדתי לדבר מאוחר.. נשארתי בגן חובה לעוד שנה , ועליתי לכיתה א' בגיל 7 ולא בגיל שש. והכל זה בעזרת אמא שתמיד הייתה פה בסביבה בשבילי למעני היא תמיד תמכה ועודדה אותי להמשיך ולהתמיד בלימודים, והיה לה חשש ופחד שלא יצא ממני כלום.. אבל בגלל התמיכה שלה וההתמדה שלה בי, הרגשתי שבעצם ההורים מגנים עליי יותר מדיי, ולא נותנים לי חופש להתפתח כמו שכל ילד ראוי.. פחדו עלי. בבית הספר אולי למדתי וכו'.. לא שהייתי מבריק הכיתה שמקבל כל פעם במבחן 100, פשוט הייתי כל הזמן יושב ולומד+ריטלין וכל זה לא הגיע ממני, זה הגיעה מאמא שכל הזמן אמרה אם לא תעשה ככה וככה לא תגיע רחוק.. תשאר אפס וכלומניק.. כל הזמן הייתה לוחצת ומאיימת שאעשה שיעורי בית.. היא הייתה בלחץ מטורף שלא יצא ממני כלום.. והיא לאט לאט הגעתי למצב שאני נסגר בבית, לא מכיר חברים, כלום.. למרות ששלחו אותי לחוגים כגון קראטה והיה לי מורה פרטית לאורגן ניסו לשדר אצלי חיים נורמלים.. לעומת זאת אח שלי התאום, שבקושי קיבל תמיכה ואהבה מההורים הצליח להתפתח יפה שנולד פג אבל בריא מאוד.. הוא היה מקובל חברתית וכו'... המצב הגיע ככה שאפילו קינאתי באח שלי... אני חושב שהייתי בא אליו ומציק לו מרוב הקינאה שלי בו. מכיתה א' ועד כיתה ו' למדתי בבית ספר דתי ממללכתי. ובכל הפסקה או כל שיעור הייתי בודד, לא היו לי חברים הייתי מדבר עם הקירות.... גם מי שרצה להתקרב אליי התרחק.. כי היו לי המון מצבי רוח, הייתי עצבני וכו'.. רק המורים אהבו אותי.. גיל ההתבגרות לא השפיע עליי לטובה.. עד כיתה ז,ח למדתי בבארשבע. ומכיתה ט התחלתי ללמוד מחוץ לעיר בפנימיות זה מה שההורים חשבו שיוכל לתת לי יותר עצמאות ויותר אפשרויות להתפתח מבחינה חברתית והכל.. אבל זה לא תרם לשום דבר.. הייתי רב עם משהו מהפנימיה וכמעט הלכתי איתו מכות.. ואז זה התפתח לכדאי שפתחתי פחד מאנשים חזקים וגבוהים ממני.. הרגשתי בזה בתור איום.. לא הבנתי אם אנשים צוחקים עליי או איתי ביחד... וכל הזמן ובכל חברה קיבלתי את זה קשה הכללל... ואז הגיעה היציאה שלי מהארון בגיל 20 19 וההורים היה קשה להם לקבל בוודאי.. הורים דתיים מה הם מבינים בנושא של הומואים... ואז בהמשך החיים לפני כ 5 שנים או פחות הורדתי את הכיפה והגעתי לעולים החילוני וחשבתי שזה ישפר לי דברים.. וכלום!!! ההורים לא אהבו את זה שאני חילוני והיו עליי לחצים לעזוב את הבית וכו'.. בגיל 26 כזה עזבתי את הבית לראשונה ושכרתי דירה לבד. ואם כל הכאב והיה בכי. אמא בכתה.. והיה בכיתי בלילה הראשון.... עשיתי צבא, למדתי וסיימתי קורס של עיצוב ובניית אתרים באינטרנט וכו'.. כיום אני לא עוסק בזה... לפני כמה חודשים ההורים התגרשו וטוב שככה אני חוושב... אני כל כך כועס על ההורים שלי, על החיים הטובים שיכלו להיות לי.. להיות מוקף בחברים והכל.. למצוא אהבה וכדומה. האם כדאי לי לצלוח להורים כאלה? שלא ידעו איך להתמודד איתי? אני לא מראה שאני כועס עליהם אבל הם מבינים... את זה בפנים.. אני מאוד אוהב את אמא שלי אבל קשה לי לקבל את עצמי בתור הומו קשה לי לנשק לחבק וכו'.. בתור ילד דתי לא למדתי לנשק ולחבק.. אני לא רגיל לזה.. אני אוהב לחיצת יד כמו כל דתי שמחבק... אני לא מצליח להיות במצב אינטימי, במצב זוגי, או חברותי של חברים.. אמרו עליי שאני תמים ונאיבי וככה קיבלתי צורה כזאת שעכשיו זה קורה לי המון... מאוד קשה לי לתת אמון באנשים. קרו לי מקרים שהייתי עם חברים טובים אבל אכלתי חרא מהם... משקרים ויחס מגעיל.. עברתי הרבה טיפולים פסיכולוגים שחשבתי שיעזרו לי. לקחתי גם כדורים כגון רסיטל, ריטלין - להפרעות קשב וריכוז שהיו לי.. כרגע בתקופה הזאת התחלתי טיפול פסיכולוגי של עו"ס של האגודה להטה"ב בבאר שבע. אני מקווה שהמגילה הזאת לא תמנע ממך לעזור לי ולכתוב מה אתה מציע לי. תודה...

אשמח אם תגיב לי במהרה

להתייצב מחדש? לבנות לעצמי בטחון? אבל זה ישפר את החיים שלי?