לפתוח את הלב

שלום. הכרתי בחור מקסים לפני כמה חודשים ואנחנו מתראים. יש משיכה, חיבור, געגוע... אלה תחושות הדדיות. העניין הוא, שאין יציבות כיוון, שכל פעם שנפגשים הבחור אומר שקשה לו. שהוא לא מצליח להנות. כשלא מתראים, הוא מתגעגע. הוא סיפר לי שיש לו נטייה לרצות אחרים, ועוד אמר שיש הרבה דברים שהוא רוצה להגיד לי כשאנחנו בנפרד, אבל כשנפגשים הוא מרגיש שזו לא הסיטואציה, או שהוא שכח מה שרצה להגיד. אגב, גם עם חברים הוא היה חווה בעבר את התחושות האלה, שלא מוצא את עצמו, ואז היה חש עצב. אני מרגישה, שהוא רוצה לתקשר ולהגיד דברים שעל הלב, אבל מאיזושהי סיבה הוא לא מצליח, וזה מותיר אותו בתחושת תיסכול ובידוד. השאלה היא איך אפשר להתמודד עם זה, הוא לפעמים נוטה לוותר מרוב ייאוש ואני רוצה לתת לו את התחושה שהוא יכול להפתח. אני גם לא מצליחה להבין אם זה באמת פחד להפתח, או קושי אחר. יש לציין שזה קושי שהוא תמיד חווה במפגש עם בחורות. תודה, דולה

הייתי מניחה שהוא זקוק לתחושה שכל דבר שיגיד יתקבל בהבנה, גם אם הוא חושב שעלול לפגוע, או יישמע מטופש, אבל זה משהו שאני נותנת בהרגשה שלי. אבל יחד עם זאת שאני מנסה לתת תחושה כזו, ברמה ההתנהגותית אני בדיוק כמוהו, והדפוס הזה שייך לא רק לו אלא גם לי, אז אולי יש פער בין מה שאני אומרת לבין איך שאני מתנהגת: גם כן, לא משוחררת ולא אומרת הכל. אני יודעת שהתנהגות משוחררת מדפוס מאפשרת למישהו אחר להשתחרר ממנו גם, אז אולי בגלל זה לא ניתן לפרוץ את המעגל...