לדרור גרין

האם כל "איום" מהווה סיבה לדיווח ? המטפל אמור להפעיל שיקול דעת ? לבדוק עד כמה העניין רציני ? איך אפשר לדעת אם זה נובע ממצוקה או קריאה לעזרה או שזה באמת ? האם באיום להתאבדות אין משהו מן הרצח ? האם על זה לא חלה חובת הדווח? האם על המטפל להודיע למטופל שהוא חייב לדווח ?

אליאן יקרה, כפי שכתבתי לך, מטפל מחוייב לשמור על סודיות מוחלטת בנוגע לכל מה שנאמר בטיפול על-ידי המטופל. חובת הדיווח חלה עליו כמו על כל אדם אחר, רק בנוגע למידע הנוגע לביצוע פשע. לדעתי, על המטפל להבהיר למטופל בתחילת הטיפול, בשלב ה'חוזה הטיפולי', על הסייגים הנוגעים לסודיות שהוא מבטיח, אך כל מטפל עושה זאת בדרכו שלו, ויש כאלו שלא עושים כך. ודאי שעל המטפל להפעיל שיקול דעת. אני מאמין שעל המטפל להימנע ככל האפשר מחשיפת המטופלים שלו, ועליו לדווח על פי הוראות החוק רק כאשר אין לו כל ספק בנוגע לסכנה שנודעה לו בשעה הטיפולית. כל מידע אחר, כמו פנטסיות או הרהורים דמיוניים הקשורים לחומר העולה בשעת הטיפול אינם 'אינפורמציה' שעליה חלה חובת הדיווח. לא ידוע לי שיש חובת דיווח על איום בהתאבדות, אלא אם קיימת סכנת התאבדות בכוח, ובעיקר במקרה של ילדים או מתבגרים, החיים עדיין במחיצת הוריהם. הנושא אינו פשוט, והוא מעורר התלבטויות וקשיים אצל כל מטפל. בכל מקרה, רצוי שמטפל יודיע למטופל בתחילת הטיפול על המקרים בהם חלה עליו, לפי הבנתו, חובת הדיווח, כדי למנוע אי-הבנה שתפגע בזכויותיו של המטופל. בברכה, דרור גרין

תודה על ההתייחסותוהתשובה !