עד היום לא הבנתי מה עבר עליי בטיפול. אפשר תשובות??

שלום אודי. הייתי בטיפול פסיכולוגי שעזבתי לפני יותר משנה (הפסקתי ללכת כי הקשר עם המטפלת עלה על שרטון) ואני זוכרת שלא ציפית לזה בכלל, אולי לא הבנתי מה זה טיפול פסיכולוגי ורציתי קשר נעים, אמפתי, אבל בפועל במפגשים התחלתי להרגיש תלות שגרמה לי המון סבל ופתאום בסיום הזמן אחרי הפגישות חזרתי הביתה והרגשתי חוויה מוזרה בחושים שלי שאני נופלת לתוך תהום, כאילו הקרקע נעלמה לי. התקשרתי בבהלה למטפלת אבל לא הצלחתי לדבר, רק בכיתי והרגשתי סבל ושלחתי לה הודעה שהטיפול גורם לי לסבול ואני שונאת כל רגע.. בכלל לא הבנתי מה קורה לי. גם רציתי יותר זמן בפגישות. כל הזמן התעסקתי בזמן, והיא ישבה מולי ולא ממש התייחסה לאימה שאני מרגישה או למה שמציק לי ופתאום הרגשתי שם כ"כ נטושה ולבד שבהרגשה משהו בנפש שלי פשוט נאטם בבת אחת. מאוד קשה להסביר במילים את החוויה הזאת, זה כאילו נסגרתי ממש חזק בפנים, הכל התכווץ לי. הרגשתי שמישהו התעלם עד כדי כך ממצוקה או צורך שלי שזה אטם אותי רגשית. גם התייחסויות שרציתי ממנה שיהיו יותר הדדיות והיא תסכלה אותי בכל מיני דברים, לא הבינה, וגרם לי בסופו של דבר להרגיש ממש מבוזה, ניסיתי לדבר על זה, אבל לא הרגשתי שהיא מבינה אותי, המילים שלה לא נגעו בי בכלל, לא שכנעו. היא יכלה לומר 'אכפת לי' אבל לא הרגשתי את זה. האמירה שלה הייתה מאוד מכנית בחוויה שלי. התחלתי לריב איתה על הגבולות של הזמן, כאילו רציתי הוכחות ממנה שהיא נותנת לי להיות שותפה בכללים ולא כופה עליי אותם, היא לא ממש התייחסה- רק עלו בי דברים קשים אבל נשארו באויר, מרוב שהרגשתי שלא באים לקראתי שם ונוטלים ממני תחושה של שליטה, התעורר בי זעם כלפיה והרגשתי כמו מפלצת, ממש שנאתי אותה ורציתי לנקום בה, כאילו בדימיון, וגם הרגשות האלה ממש גרמו לי לסבול מאוד, בכלל לא רציתי להרגיש דברים כאלה, לא הכרתי את עצמי בתור אדם כ"כ מריר ומשהו בטיפול ויחס שלה הוציא ממני רק צדדים לא טובים... לא יכולתי להמשיך ללכת 'ולדבר על זה' ופשוט עזבתי בסוף, אבל הבעיה שיצאתי משם מאוד מטולטלת ועם הרגשה שלא הבנתי מה לכל הרוחות עבר עליי שם. למה התלות כ"כ הפחידה? למה תסכול הפך למשהו שהיה כמו עניין של חיים ומוות בשבילי? הכל יצא מפרופורציה, וזה השפיע עליי לרעה הרבה אח"כ כי הרגשתי כאילו כפו עליי דברים שאני לא מבינה , שבלבלו אותי לגמרי, כי לא הבנתי מה עבר עליי שם... עד היום אני לא מבינה . זה מאוד מציק לי. ומאז אני לא מעיזה יותר לפנות לאנשי מקצוע כי הבנתי שהם לא נותנים הסברים. זה משגע לעבור משהו ולא להבין למה.. אז מה זה היה? שחזור של חוויות טראומטיות מהעבר? איך אדע אם אין לי שום ידע כזה על העבר? הנסיבות של טיפול מאוד שונות מנסיבות של המציאות.. למשל לא זכור לי שהנושא של זמן שעומד להגמר כ"כ הטריד אותי בתחומים אחרים בחיים.. או בכלל להרגיש דברים ככה, רק הטיפול הפסיכולוגי עורר את זה, לא מוכר לי מהיומיום... אף פעם לא הצטיינתי ברמה גבוהה של תפקוד אבל מאז הטיפול יכולת התפקוד שלי נחלשה אפילו עוד יותר.. בגלל הבלבול הגדול וחרדות. לא הצלחתי לעגן תחושה של זהות בתחום מקצועי או קשרים רגשיים משמעותיים. נשארתי ריקה מהטיפול הזה ותלושה מכיוון שיתן לי משמעות בחיים. יש לי נטיה המנעותית ממסגרות ואנשים והיא התחזקה.לקחתי פסק זמן מהכל...כאילו שמתי את החיים על hold ויושבת בבית (לא פעם ראשונה שקורה לי). למה אין הסברים לחוויות קשות שכמטופלת חשתי בטיפול?? מה אתה יכול מהידע שלך לתרום ולהקל עליי את ההבנה של מה שקורה בטיפול פסיכולוגי? יש הסברים שהם כלליים או שהכל חייב להיות כזה אישי וספציפי? ומה אם התחושה היא שכבר אי אפשר לסבול את המטפל ואין יכולת לראות את הפרצוף שלו שוב, וגם לא הכרת תודה אז נהיית בעיה להמשיך לשלם, אז מפסיקים ללכת? גם ככה שכן ניסיתי לברר ולהבין מה עבר עליי לא קיבלתי ממנה הסברים. אני לא בטוחה שהיא בכלל הבינה מה עבר עליי ואיך 'נאטמתי' שם. ואולי פשוט היה לי טיפול רע וזה בכלל לא היה אמור להרגיש ככה ואולי עם מטפל אחר לא יהיו לי חוויה כאלה קשות? איך אדע?

אין לי הסברים כמובן, אבל מצד שני אני יכולה להזדהות עם הרגשות הקשים והתחושות שאת מתארת ועם הקושי והחשש התמידי להגיע ולהיפגש במסגרת מהסוג הזה. היה לך מספיק כוח לעזוב ולא לחזור למרות התלות, אבל כמאמר השיר "בפנים זה נשאר בוער (ונשרף הכל)" עברה שנה ועדין זה מעסיק אותך. לדעתי זה תלוי במידת הרצון שלך להבין למה זה קרה, מה היה כל כך מערער ומטלטל. כדי לקבל תשובות שיספקו אותך אם את ממש רוצה לדעת את צריכה לחזור ל"גוב האריות" לטיפול עם כל מה שכרוך בזה כדי להבין...ואולי אפילו לצאת מחוזקת כי לא וויתרת (הכנעת את המפלצת וכל זה...)

אני לא רואה מצב שאחזור לאותה מטפלת. בהתחלה היא הייתה מציעה שאחזור אבל חיבלתי באפשרות הזאת כי פיתחתי סלידה עזה כלפיה. אם אי פעם אפנה לטיפול שוב זה יהיה אצל מישהו אחר. הניסיון לימד אותי שהאכזבה שלי מהמטפלת הקודמת אינה ברת תיקון. ניסיתי בזמנו לבקש ממנה שתסביר לי מה עבר עליי, למה היו לי חוויות כאלה קשות ולא קיבלתי שום תשובה ברורה. זה השאיר אותי לבד בבלבול גדול ותחושה של אי הבנה ואכזבה. אני מנסה להבין לבד. יש לי כל מיני השערות שחוויתי שחזור של איזה טראומה מוקדמת, אבל אי אפשר אף פעם לדעת בוודאות, וגם אם זה מה שקרה אין לי ספק בכלל שהמטפלת לא עזרה לי להכיל את הדבר הזה ובהתנהלות הלא מותאמת שלה גרמה לי טלטלה קשה ואכזבה. עובדה שאפילו שעברה שנה אני זוכרת את כל ההתנסות הזאת די לרעה. היו גם רגעים טובים אבל החלק היותר מכריע זה התחושה שכל מיני התייחסויות לא נכונות מצידה גרמו לי לסבל מאוד גדול. מילא לחוות מצוקה- אבל שמישהו יושב 'ניטרלי' מול המצוקה שלך, או מתיימר לבטל אותה או אפילו לשפוט אותך על מה שעובר עליך, מעולם לא הבנתי את זה. זה הרגיש כמו התעללות בזמנו. כיום תודה לאל אני כבר לא 'בתוך זה'. אבל עדיין קשה לי לעכל את כל מה שעבר עליי שם. משום מה מנהל הפורום ד"ר אודי דילג על ההודעה שלי.... כנראה שגם לו אין תשובות...........