דווקא

דווקא כשנדמה היה שהנה, אני מסתדרת, דווקא כשהצלחתי לומר שאולי אני מסוגלת, דווקא עכשיו טבעתי בנחשול עצום של יאוש וחרדה. אפילו אין להם הסבר במילים, הם תחושות חמקמקות ונוזליות. הם כאילו דרכו של הגוף לומר לי, נעמה, אין לך רשות להרגיש טוב ולא אתן לזה לקרות. מי אני שאתווכח עם עצמי?