הי אודי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
..מקוה שזה בסדר..זו תשובה לתשובתך לי מלמטה..כי חששתי שאלך שם לאיבוד.. אולי זו שאלה טיפשית.. אבל.. איך מתעמתים עם מחוללי החרדה?.. וגם אם אצליח לעשות זאת.. ואכשל.. החרדה רק תתגבר ותתפזר על יותר תחומים.. אבל בכל מקרה..זה רחוק ממני...לא רואה סיכוי..איך מצליחה לצאת מזה..אני אולי מקרה אבוד
יודעת, אני סופר פחדנית בלנסות..אבל בזמן האחרון אני מנסה, קצת נפגעת ונכשלת חוזרת שוב ואז מנסה שוב ונפגעת..כל כך פוחדת לתפוס יוזמה, לומר את רצונותיי...אבל החלטתי שאנסה עד שאלמד אולי לא להפגע כל כך.....כרגע אני מנסה לאט בדברים קטנים עד שאגיע למשהו יותר רציני, מציעה לך להתחיל בקטנה, במשהו לא ממש רציני שהכי פחות מאיים ומשם להמשיך הלאה...כך אני מנסה בימים האחרונים...אבל אם לא ננסה אז נתקע לא? מה עדיף?
תודה על התגובה..יודעת הכל מבחינה רציונלית..אבל רגשית.. מרגישה נורא לבד וחסרת ביטחון..כל הכבוד לך שאת מעיזה
הי מיקה, חרדה לא עולה ללא סוף. זו אשליה. היא מתפסת קצת, לא קורה כלום - והכל מתאזן בחזרה. לכן חשוב "לשבור" את ההמנעות (שמנציחה את החרדה) ולצאת מולה. זה חוק טבע - החרדה פוחתת לבסוף. תמיד. אודי
אתה מחזק כתמיד.. הלוואי שהיית הפסיכולוג שלי.. שלי לא קשובה לי אלא לצרכיה בלבד.. בכל פעם יש משבר.. כי מפרשת מצוקה שלי כביקורת אישית כלפיה..אני לא יודעת כבר מה לעשות..להחליף מטפל..להחליף עבודה..להחליף מגורים..למה כלום לא הולך לי? אין לי מקור אחד שטוב לי איתו..שיכול להטעין אותי באנרגיה חיובית..
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
