פרידות קשות
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני בת 20, יש לי חרדה חברתית וOCD קשה. יש לי חברה אחת שהיא כמו נפש תאומה. אנחנו גרות רחוק אז אנחנו נפגשות פעם בשבועיים בדרך כלל, לפעמים יותר ולפעמים פחות ובדרך כלל זה ליומיים כי לא שווה לנסוע הרבה זמן בשביל כמה שעות. הפרידות ממנה בסוף פגישה ממש הורגות אותי. כשאני איתה אני נכנסת למין בועה ויוצאת מהמסגרת הקשה של החיים שלי וכשנפרדים פתאום יש מעבר לחיים האמיתיים שוב. והמעבר הזה קשה לי אני מרגישה ששחור ענק ממלא אותי ומרגישה לבד. אני רק אציין שהקשר הזה כולל גם הרבה קנאה בה מצדי ורצון להיות היא כל הזמן והשוואה חברתית אז זה מוסיף כמובן הרבה. הפרידות כל כך קשות לי שלא בא לי כבר להיפגש. יש לזה פיתרון?
שלום, אפשר "לרכך" את הפרידה על ידי רשתות חברתיות (כפייסבוק) - בהנחה שלא עשית זאת (אם כי יש לי הרושם שכן). הפתרון אינו חלק ואינו "ברגע". אני חושב שהכיוון הכללי צריך להיות הרחבה הדרגתית של מעגל החברים/מכרים. לגבי הקנאה - גם כאן זה תהליך. ייתכן שאת יכולה להרוויח מליווי של התהליך במסגרת טיפולית, להפוך את ה"רצון להיות היא" להפנמה שלה אצלך. היא דמות משמעותית עבורך, כך נשמע. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
