הי אודי

בכל פעם.. מנסה לא לכתוב כאן ולא להטריד יותר..אבל זה כמו דיאטה..כשמחליטים לעשות..אז חושבים יותר על אוכל.. מקווה שזה בכל זאת לא כמו שאני מרגישה..(מטרד משעמם..) אין לי רגע שקט..כל הזמן המוח והלב שלי מייצרים טלטלות חדשות.. גם המציאות לא "תמימה".. ולא משעממת.. שמתי לב.. שאני גם מאד פוסטראומטית.. לא יודעת אם יש אישיות כזאת.. (אולי גבולית?) אבל מספיק שפעם אחת אני נפגעת ממשהו.. ואז אני נמנעת ממנו.. וזה תוקע לי את החיים.. למשל כשלון בלימודים.. שגרם לי למשבר רציני בזמנו(עד ניסיון התאבדות).. גורם לי להימנע מלעשות את הצעד הזה היום.. שנים אחרי.. לצורך הסבה מקצועית.. וזו רק דוגמא אחת קטנה ויש המון.. כי חוויתי הרבה טראומות כאלה.. או דחייה.. גרמה לי להפסיק לנסות.. חיפוש בן זוג.. וגם קשירת קשרים עם חברות.. וזה דפוס נורא מושרש.. ובא לי למות מרוב יאוש!... אודי? הגעת עד פה??

היי מיקה קודם כל אני רוצה לומר לך שאת ממש לא מעיקה ולא מטרידה, ואין סיבה שתפסיקי לכתוב כאן, יוצא לי לא מעט לקרא אותך, והרושם שאני מקבלת ממך הוא שאת בחורה די מוכשרת, מטיבה לכתוב ומביעה את עצמך באופן ברור וממוקד, הייתי כן מציעה לך להתגבר על הטראומה שחוית בעברך וכן לפנות ללימודים, וככל שתדחי זאת, בעית ההשתרשות תתעצם יותר, את יכולה לפחות לנסות, ואולי גם לגלות שהטאומה נשארה מאחור. אני יודעת שזה לא פשוט.. מאחלת לך המון הצלחה,

תודה שטרחת וכתבת..אם אני לא טועה.. את לא מרבה לכתוב כאן?.. ותודה על המילים..