אופי טוב

שלום שמי לירון ואני בן 18. מאז שאני זוכר את עצמי כל מה שאני עושה בו הוא טוב, ואני יסביר.. כשהייתי בן 6 ידעתי לקרוא ולכתוב באנגלית מלהסתכל על אותיות של פלאפון. עד כיתה ו הייתי ילד לא מקובל , ובכיתה ז התחלתי להיפתח לחיי חברה ותוך זמן קצר הייתי מבלה עם הבנות הכי שוות של השכבה.קצת אחרי זה גיליתי שכל תחום שאני נכנס אליו אני שואף תמיד להתקדם בו ולהיות טוב בו , הייתי לומד הרבה ותמיד מבקש חוות דעת מאנשים.בכיתה י התחלתי לפתח בעיה, דימוי עצמי נמוך, ההתעסקותבשאלה מה חושבים עליי. הדבר קטל לי עם הזמן אתהביטחון וההערכה עצמית. עד כדי מצבי ניתוק רגשי , ויצירת יצור שמתעורר בי שהוא הפך מלהיות אמיתי, סוג של אגו שאכפת לו בצורה קשה. לקחתי שיחות אצל פסיכולוג לכמה חודשים , ובחודשיים באחרונים אני בארצות הברית ואלה היו החודשיים הכי קשים בחיים שלי . לחיות בחרדה. לחשוב ולתהות למה כל דבר קורה . הייתי יושב כל יוםעם מחברת ומנסה להתקדם , אבל נוצרה אצלי חרדה, חרדה שאני מפחד שתתפתח לי הפרעה פסיכאטרית, חרדות שנובעות מחוסר ביטחון של מחשבות. היום? אני באמת לומד איך לעלות את הדימוי עצמי שלי וזה מדהים שאני כל כך אינטיליגנט לעשות עם עצמי את העבודה הפסיכולוגית . להבין למה כל דבר קורה ולמצוא לו פתרון ולהתקדם. לפעמים יש בי פן מסוים שהוא סתם דואג ומוטרד, אולי זאת גם הסיבה שאני כותב פה. למשל, אני הכי מאושר בעולם על הרגעים שאני אשכרהאמיתי ואשכרה כיף לי לדבר עם מישהי ושאני יכול לדבר בכנות ושהביטחון שלי הוא אמיתי ושאני לא משתמש ביצור הזה שנקרא אגו , ועם זאת אני מוצא את עצמי משתמש באותו הפן המודאג הזה ומתחיל לחשוב עם זה בעיה שהייתי כזה מאושר וכמה שזה אירוני אבל זה באמת מעורר אצלי רצון לחשיבה ואני מפחד בכלל לחשוב על זה גדי לא להרוס את זה . פעם למשל גם , כשהייתי מפחד שתהיה לי הפרעה פסיכאטרית , לא הייתי מבין משהו, שכל עוד אני יודע לעשות לעצמי טוב , זה מה שחשוב יותר, ועם זאת אני עדיין רוצה לדעת למה לדעתך יש כפעדיין את החשיבה הזאת שסתם להיות מודאג ,ומה זה אומר אליי כבן אדם שאני מסוגל לעשות את החשיבה הזאת שהובילה אותי בזכות עצמי למקום יותר טוב , וזה שאני כזה חכם מגיל קטן, זה כבר מתנה אני מבין.. נכון ? ;)