דיכאון? חרדות?

היי, אני בת 31 נשואה + 2. קשה לי קצת לתאר מה בדיוק אני מרגישה, להיפתח אפילו בעילום שם... אבל נראה לי שאני בדיכאון, יש לי התקפים שזה בא והולך (בעיקר בא..) ימים טובים יותר וטובים פחות. על פני השטח אני מתפקדת, צוחקת יוצאת לפעמים לבלות אבל בפנים אני פשוט מתה, מרגישה ריק עצום ועצוב עמוק שאני לא בטוחה איך להעלים... מרגישה כישלון, תבוסה, ייאוש. לפעמים אני מנסה לדבר עם בעלי על זה אבל זה רק מטריד אותו יותר ולא ממש מועיל לאף אחד מאיתנו... אנחנו כבר 3 שנים גרים אצל ההורים זה התחיל מאילוצים כלכליים אבל נמשך בגלל הטירוף של מחירי הדיור. אני יודעת שחלק גדול מהרגשות שלי נובעים מעובדה זו, הרגשת הכישלון בעיקר. שבגילי המופלג עם שני ילדים אני נאלצת לחיות על חשבון הוריי כל כך הרבה זמן. ראשי מלא בחרדות 24/7 חרדות של כסף בעיקר, שכסף לא מספיק לא יספיק, העסק שלי לא יצליח שיהיה עוד כישלון, שאני כישלון ושלא אגיע לשום הישג משמעותי בחיי... שלעולם לא אוכל להגיד בגאווה, ניסיתי והצלחתי, בנתיים זה רק ניסיתי ונכשלתי. למרות שבעלי מרוויח יחסית יפה וסה"כ יש לנו הון עצמי מכובד אני מסתובבת עם תחושת פחד שלעולם נחיה ככה מהיד לפה, כי אני לא נושאת את חלקי בנטל הכלכלי, הרווח שאני מביאה הביתה הוא שולי ולא מספק ובגללי תמיד נצטרך לחשב כל שקל שיוצא, תמיד נוותר על דברים מהנים בחיים על חוויות. תחושת הביטוחן העצמי שלי ברצפה כשזה נוגע לפרנסה, במיוחד מול חברות שכל אחת מצליחה בדרכה ורק לי אין במה להתפאר, לא בבית שרכשתי, לא בעסק משגשג או במשרה מכובדת, מרגישה פחותה מהן, נחותה, אני יודעת שאני לא אמורה להרגיש ככה שיש בי הרבה מעלות אחרות אבל זה לא מונע ממני להרגיש כך.. מה שמטריד אותי שמצבנו לא כה בכי רע שאני אמורה להרגיש כאלו תחושת שליליות, זה לא שאנו גרים ברחוב או חייבים לבנק כסף, אבל עדיין בעיניי המעוותות אני כישלון ומצבנו הכלכלי לא טוב מספיק... למעשה חרדות אלו על מצב כלכלי אני יכולה לשחזר עוד מילדות. גדלתי במשפחה אוהבת ומבוססת כלכלית, בית פרטי עם גינה, מרצדס בחנייה, נסיעות לחו"ל כל שנה, אבל לפעמים הורי היו מבקשים שנבזבז החודש קצת פחות כי החודש יש קצת קשיים, המחשבות והחששות שרצו לי בראש היו של "אין כסף בכלל ועוד רגע אנחנו ברחוב", מחשבה מוזרה בהתחשב בנסיבות הקלות ובגילי הצעיר. בכל מקרה, אני באמת חושבת שאני זקוקה לעזרה מקצועית, אני לא בטוחה לאיפה לפנות מה הטיפול? אני צריכה פסיכאטר או פסיכלוג? אני גם חוששת ללכת לא רוצה שבעלי או המשפחה ידעו שיחשבו שאני מגזימה או סתם משוגעת או שזה יכניס אותם לחרדות עליי ויש לי מספיק דאגות לא צריכה שאחרים ידאגו לי גם.. סליחה על האורך ותודה. X