לאודי..

בטח כבר הלכת להיום..?..יש לי נטיה לבוא כשמרגישה שכולם כבר עזבו..יודעת שלא באמת..אבל מרגישה יותר בטוח..יחסית..סתם אשליה..של פרטיות..שנפרצה הרבה פעמים בעבר..גם בהווה..בכל מיני מקומות שאמורים להיות בטוחים.. רוצה רק להגיב על שכתבת לי..מבינה שאפילו רגש שלילי..כמו פחד..עדיף על שומדבר בעיניך..כי זה אומר..שמשהו עדיין עובד..??..יכולה להבין זאת..אם מקדשים את החיים בכל מחיר.. אני כבר די מותשת.. אולי זה טוב שהזיכרון שלי מתעתע..למשל מסוגלת לא לזכור שלפני כמה ימים הייתי בשפל..שהייתי במקומות קשים.. וגם כשנזכרת במעורפל.. לא זוכרת מה הביא אותי לזה.. ולפעמים חושבת כמה זה מגוחך..אם הייתי מתאבדת..מצליחה..ומתה..כשאחרי זמן.. זה הופך לכזה חסר חשיבות..הבעיה שכל פעם יש גל נוסף כזה..שחור..שמוריד אותי שוב למטה..ועוד יותר..לתהומות.. סליחה.. אם מכבידה..אולי עדיף שאפסיק לכתוב כאן.. אודי??

יקירה.. אני מבינה שאת כבר עייפה.. עייפה מגלים של כאב ועצב שמתרסקים ואת איתם.. ואולי את מרגישה שבין גל אחד לשני נשארת רק איזו קהות רגשית, חוף מלא שברים של מה שהיה פעם חיים... ואני רואה שאת רוצה לפרוק, אבל אולי לא בטוחה איפה המקום לזה- האם את מכבידה, האם יש פרטיות.. ובגלל זה רציתי להציע לך את אתר סה"ר שבו אני מתנדבת.. יש לנו צ'ט שהוא אנונימי לגמרי ובו תוכלי לדבר עם אחד מאיתנו.. אנחנו לא פסיכולוגים אלא מתנדבים שעברו הכשרה ורוצים להיות איתך, להקשיב לך.. לתת לך מקום לפרוק ולחשוף קצת מהתהומות האלו, מהפחדים.. אנחנו נמצאים שם- http://www.sahar.org.il/ כל ערב בין תשע לחצות ואת מוזמנת בחום אם תבחרי.. שלך, מתנדבת סה"ר