ניתוקים
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הניתוקים עובדים אצלי על אוטומט בלי שום התראה מוקדמת ומוחקים לי פיסות שלמות של חיים, עד כדי לא לזכור שום דבר מימה שהיה רגע לפני הניתוק. מצליחה כבר לזהות לפעמים מה הביא את הניתוק אבל זה לא עוזר לי בקטע של לנטרל אותו. איך עוצרים את זה? זה כביכול מנגנון הגנה, אבל הוא שם אותי במצב כל כך פגיע ומועד לפורענות. בעבר זה היה מנגנון הגנה שעזר לי המון וברור לי שבלעדיו לא הייתי שורדת, אבל מי צריך אותו עכשיו? זה רק מפריע ושם אותי במצבים לא נעימים נוסף על כל שאר הצרות.... אתמול (זאת רק דוגמה להמחשה, יש המון כאלו), נמחקו לי בערך שעתיים מהחיים, שעתיים שנכחתי והייתי ואפילו תפקדתי ואין לי מושג מה היה שם. לא יכולתי לישון כל הלילה והיום כל היום הפוך, כאב הזוי שחונק את הנשמה, כל היום בוכה וזה לא נעצר. קשה לי להתמודד עם זה. זה מבודד ומשפיל ומבייש. כמה נזק צריך לסחוב ואיזה מחיר כבד צריך לשלם על אנשים חולים שגזרו עלי למות בעודי בחיים..... הדבר היחידי שחי בי הוא המוות..... סליחה על החפירה.
שלום אחת לבד, זה אכן מנגנון הגנה, יעיל לזמנו (למצבי טראומה), אך הממשיך לפעול שלא לצורך. צריך, בתוך טיפול, ללמוד לווסת אותו ולדן אותו, ובתנאים בטוחים - לאפשר גם חיבורים. אודי