חוות דעת

שלום רב, שמי דן בחור בן 30 מחיפה (בדוי) ואני רוצה לקבל חוות דעת על הסיפר הבא: לפני כ 10 שנים התנסתי בסם אסיד רק פעם אחת ויחידה במהלך טיול באוסטרליה, החוויה הייתה כיפית ומצחיקה ולא קרה שום דבר חריג או מפחיד. כעבור חודש או חודשיים התחלתי לראות הבזקי אור קטנים כחולים בזווית העין, כמו פלאש ממצלמה אבל ממש ממש קטנים, אלו חזרו על עצמם פעם ביום לפעמים פעם בשבוע ואפילו כיום הם קורים מידי פעם. לאחר השימוש, חוויתי מעין חוויה שכאילו הפסקתי להיות הדן שהייתי קודם לכך וכאילו והפכתי לדן אחר. כלומר אותו בן אדם, רק עם ההרגשה ש"נדפקתי". במשך תקופה ארוכה חשתי דיכאון, הרבה מערכות יחסים שהיו לי נהרסו ,וחשתי אבוד. הרגשתי כאילו הביטחון העצמי שלי נפגע וכול היכולת החברתיות הרחבות שלי נפגמו. זה היה תהליך ארוך וכיום, אני מתאר את חיי כמעין גלגל בלתי נגמר של עליות וירידות, רגע אחד אני דן ההכול יכול החכם, שרמנטי ומקסים ואז ברגע אחד אני שוב דן ה"משוגע". ( או אחד שחושב שהוא כזה כי משוגעים לא יודעים שהם כאלו). כרגע אני לא עובד כבר חצי שנה ואני דיי מסתגר בבית כי אני מרגיש כאילו פקששתי עם כול החברים שלי אז אני דיי נמנע מדברים, לרוב אני מחכה שדן הטוב יגיע ואז אני כותב לחברים בפייסבוק והם מתים עליו . שאני מצליח להיות באמת מי שאני אין דבר שאני לא יכול להשיג: עבודה ,בחורות, כסף, כבוד., חברים וכמובן סיפוק מלא מן החיים. הדן השני (אני משתמש בגוף שלישי כדי להמחיש את המצב בצורה יותר אפקטיבית) הוא בחור מבולבל שלא בדיוק סגור על עצמו או על קודים חברתיים, לדוגמא שמדברים עם משהו לאן מסתכלים?...ישנם דברים פשוטים ואלמנטרים שאני פשוט לא מצליח לעשות וזה ממש מעצבן: אני מרגיש מאוד מבוזבז כי אני יודע שאני אדם המון פוטנציאל, רצון, יכולת ואינטלגציה אבל יש בי משהו שכול הזמן מעקב אותי ובגלל זה אני פה כותב. אין לי נטיות לפגיעה עצמית או בסובבים אותי. ההרגשות שלי נעות בין עצב לדיכאון ובין סטלה לבהירות מחשבתית - ואני לא לוקח שום סם או שותה, פשוט ככה המוח שלי עובד לצערי. שאני מסתכל במראה לתוך העינים שלי לפעמים אני מרגיש מוזר כאילו זה לא אני, או כאילו יש לי מבט משוגע או שאני משוגע - ברור לי שזה הכול בראש שלי ואני בסדר אבל אני רוצה לחיות בלי המחשבות הללו כול יום. ,לא נראה לי שיש לי דה פרסונליזציה או דארליזציה כי פיזית אני 10000% מחובר לעצמי ואני יודע שאני אני, אבל נפשית אני כאילו כן הזמן במרדף של מי אני? איך אני אמור להתנהג? אבל לפעמים הבהירות חוזרת והכול ברור מאליו. ק שה לי ללמוד או לכתוב כי יש לי כאילו ענן בראש, אבל בגדול אני אופטימי לגבי החיים שלי ואני רוצה להצליח, לנצח ולממש את כול החלומות שלי - ויש לי הרבה! אני מרגיש כאילו אני בסרט או כאילו אני מסטול וזה לא דבר כיף לחוות כול כך הרבה זמן, אבל היופי הוא שהרבה פעמים המצב חוזר למצב רגיל, כך שאני אופטימי שאני יוכל לפתור את זה אחת ולתמיד. אני תמיד יושן עם אור במסדרון כי אני פוחד מרוחות רפאים, אני יודע שז טפשי אך כך המצב, ולפעמים שאני יושן בחושך מוחלט אז יש לי סיוטים, לרוב על מישהו שרודף אחריי או על החוסר מיצוי העצמי שלי בחיי היום יום -אני יודע שאלו חודרים לי לתת מודע והשני מנסה לשדר לי לשנות את המצב בחיים האמתיים שזה: בעיות חברתיות, בעיות תעסוקתיות, אישיות וכלכליות.. לפעמים אני פוחד שמישהו יהרוג אותי שאני סתם יושב בבית או אפילו שאני כותב שורות הלו, זה לא פחד עצום אבל זה משהו שלא כיף לחיות איתו. אני כאילו תמיד חושב שכול המערכות יחסים שלי נהרסו כי אני חולי נפש, או שאנשים חושבים שאני כזה. עבדתי שנה שעברה בעבודה בכירה מאוד מאוד בסביבה בין לאומית (בשלוחה של משרד החוץ בחול) - ולאף אחד לא היה נראה שאני מוזר או בכל בעייה כלשהי, היה לי קל ליצור חברויות, קשרים עסקיים, ולהשפיע על אנשים - בגלל זה אני אומר שאני יודע למה אני מסוגל. בחורות שאני יוצא איתם, מתות עליי 3-4 דייטים אבל בגלל שאני לא יציב רגשית הם מאבדות עיניין. כי פעם אני מגיע ואני מצחיק ובעל תושייה, ויום למחרת אני עם בטחון עצמי מאוד נמוך, נראה מבולבל ולא סגור על עצמו, ואז אני שוב דן הכול יכול -זה באמת מתכסל כי אני יודע שאם לא לא היה לי את המצב הזה הבחורות שאני רוצה היו רודפות אחריי - וכך המצב לדוגמא, שאני "דן הקודם" אני יכול ללכת לכול מועדון וכמעט כול בחורה תרצה אותי ולהפך - אני כותב זאת בשביל להמחיש נקודה חברתית ואיך שאני רואה את עצמי, אני נורא מכבד נשים.. אני חייב לציין שהשינויים האלו בבטחון העצמי, היכולת ביטוי והכפיות יכולים לבוא וללכת במהלך שיחה פשוטה של חמש דקות, כלומר שינוי חד - אבל בכול זאת ברור לי שזה לא מצב דו קוטבי אני בטוח שקורא שורות הללו הרגיש את השינו בההלך הכתיבה בין בהירות ולבין המצב השני ובשביל לשמר את האוטנטיות של המצב לא שיניתי או שכתבתי את הפוסט הזה. אשמח לשמוע חוות דעת מקצועית , בברכה, דן

שלום אודי ותודה על התגובה, אני מסכים שיכול להיות שיש לי הפרעה דיסוציאטיבית, אך לפי הגדרה יש 4 מצבים כאלו והיחיד שיכול להיות זה פיצול אישיות. אך אני חייב לציין שאני לא חושב שיש בי עוד כמה אנשים, אני יודע מי אני, מה הערכים שלי וכו.. וגם אין לי שום בעייה גופנית או מחשבה שהגוף והנפש מנותקים או שאני צופה מהצד. הבעייה שלי היא שאני כול הזמן מרגיש מסטול או בעירפול חושים ללא הסבר מוצק. לגבי המצב הביפולארי, גם שאני ב"היי"" או "דאון" אני תמיד בשליטה ואף פעם לא עושה דברים שאני יתחרט, כגון בזבוז כספים, יחסי מין מזדמנים. אין לי מצב שאני שמח 10 או עצוב 0, וגם אין לי את התסמינים שכתובים באינטרנט לגבי מחלה זו. בכול אופן, אני חושב שרוב הבעיות נוצרות שאדם בורח מהתמודדות עם מצבים והחיים ומפתח דרכים אחרות ע"מ לנצח אותם. תודה וכול טוב דן