לילה...משתפת..

עברתי טלטלה רצינית...שיחה נוקבת מאוד עם בעלי...רוצה לשתף ופוחדת...המון דמעות, עמדות שלי מול שלו..טענות..וואו..היא הייתה גאה בי אולי על כך שניצבנו אחד מול השני ופתחתי הכל...כמעט...היא אמרה לי "פחות בושה, פחות אשמה..."והלכתי עם המילים שלה שהנחו אותי... אודי, אולי אני קצת יותר אמיצה ממה שהיא חשבה...עשיתי זאת, לבד, בלי לשאול אותה..אמנם נעזרתי בפורם אחר (סליחה) אבל זה כל כך היה חשוב לי, שיהיה מישהוא חיצוני....ספרתי שם את הבעייה למה עזבתי, אולי כי פה אני חשופה..זה לא פורמים מתמשכים..זה חד פעמי כך שאין מצב להעזר שם שוב...האם בגדתי בפורם הזה? האם יותר מדיי רעש? לא חושבת...בקשת שנסביר, אז אני לא חושבת שזאת בעייה לכתוב בשני פורמים או עשרים...במילא רק פה מתאפשרת שיחה מתמשכת...ומפה התחלתי ופה הכי טוב לי ובטוח...למרות שלא ספרתי עדיין..אספר... עכשיו יש לי שקט נפשי יותר...יותר שלמה עם עצמי, שוחחנו בעלי ואני מה שהיה צריך להיות כבר מזמן התאפשר רק אחרי העזיבה שלי...מעניין.... בהתחלה הלכתי בלי שידע מספר חודשים, ידעתי שהוא נגד פסיכולוגים ויש בעייה שהוא לא מוכן לשלם למשהו שהוא לא מאמין בו...וזה עולה הרבה למרות שזה דרך הקופה..הוא צודק זה עסק יקר..בדרך כלל אני משתפת בהכל ואני אדם שמרצה את כלם.... אחר כך סיפרתי היה לו קשה לקבל..כל פעם שהלכתי הוא עיקם פרצוף, לא שאל איך אני? מה קורה שם? כלום לא עניין אותו..שתיקה רועמת..ממש...רק רצה שאעזוב...(כל הזמן הזה התנגן לי בראש השיר "סיגליות" של דיויד ברוזה)הכרחתי אותו לשוחח איתי מעט..אבל זה לא עבד כי לא רציתי לשתף גם..פחדתי שנתגרש, פחדתי שיבקר אותי, יאשים, ישנא אותי.....כמו ששנאתי את עצמי... ואז החלטתי לשוחח עימו, יצאנו ערב אחד והעלתי את מה שרציתי, שהטיפול חשוב לי וכו'..עדיין הוא היה בשלו ורצה שאגיד לו מתי אני נפרדת, אז זרקתי לו "בקיץ" ולא הייתה ברירה אלא "להאיץ תהליכים" זוכר ששאלתי אם אפשר להאיץ? בכל אופן השאר ידוע...הלכתי לקראת תהליך הפרידה..ניסיתי פעם להפרד, זוכר? אבל אז לא היה לי הכח..עכשיו כן... היום בערב יצאנו...פתחתי את הנושא לדיון..הוא הסביר כי לכל דבר יש לימיט, אבל לטיפול אין..לא הייתה הגדרת זמן ופה הטעות, מישהוא צריך לעשות לזה סוף, זה יכול להמשך המון זמן במיוחד כשתלותיים במטפל, איך אדע מתי את מסיימת? זה יכול להמשך המון שנים...כמה כסף נוציא ועוד....היתה חזית קשה, אך עמדתי על דעתי, הסברתי מה נתן לי הטיפול, שהמטרות מושגות אז נגמר טיפול (הוא אמר שזה לא יגמר כי תמיד אפשר לדבר בפגישה הבאה...)הוא צודק, תמיד יש עוד.... שלא תבינו לא נכון, הזוגיות שלי נפלאה, הוא בעל תומך ומקסים ואנחנו מאוהבים כבר 14 שנה....הוא חושב שהפרידה נעשתה לטובתי...אמרתי לו בו ננסה איך הולך בלי טיפול ונראה..הוא אמר שהוא סומך עליי, שאני יכולה, שהוא פה ועוד.....הוא לא מוכן שאחזור בכלל אבל לפחות דברנו... וואו..זה סיפורי..מעניין אודי, אין לימיט לכמה שאפשר לכתוב גם כאן? איך תקרא את הכל?????? סליחה...... רוצה את תגובתך, אל תבקש מאחרים יותר מדיי..היחודיות הייתה שאתה ענית ואנחנו גם הגבנו..בבקשה אודי, אני רוצה את תגובתך כל כך..חשוב לי..אחרים שיגיבו אחר כך...טוב? עכשיו מובן לך למה הייתי צריכה לבחור בין "אמא" ל"אבא"? בינה לבינו..אם אין תמיכה ולהפך יש התנגדות זה קשה מאוד...וחוץ מזה אין לי חברות בגלל הקטע של הקרבה..זוכר? אמנם זה בתהליך עם חברה אחת אבל זה עדיין לא ממש...אז גם אין גורם אחר שיכול לעזור לי, למרות שבפורם ההוא היא הציעה למצוא גורם תמיכה כמו חברות או משפחה..אבל אין..חבל..פוחדת שנתגרש בגלל טיפול..טיפשי בגלל זה לזרוק אהבה אמיתית...אז אתם מבינים שאתם גורם תמיכה מאוד משמעותי בשבילי??????????במיוחד בימים אלו........תודה שאפשרת....מיכל (למרות הכל הלב שלי שבור "עיניו פוצעות אבל נשארתי שלמה")

ההודעה נכתבה בשעות שאני... איך לומר עייפה וללא כל מחשבה...לא חשבתי שאחשוף...בודאי שאשמח שתגיבו, אתם כל כך עוזרים לי...אבל שינויים כרגע לא כל כך עושים לי טוב...ההודעה של אודי שהוא מחכה...לא יודעת...סליחה..מה דעתכם? מה הייתם עושים במקומי? רוצה לשמוע מכם..ותודה שאתם מתחשבים כל כך....ואודי אם אתה משנה אז אולי תקדים את זמני התשובות שלך? :) ...

את רוצה באמת את האמת? מה אני הייתי עושה? אני ארשה לעצמי לכתוב לך מה אני חושבת למרות שאני כבר אומרת מראש, זה קל לדבר אבל קשה לעשות ולכן אני לא חושבת שיש מישהו שיכול להגיד לך מיכל את נהגת נכון או לא נכון וכדומה כי רק כשנמצאים בסיטואציה מסויימת מבינים ויודעים מה זה באמת..אבל בכל זאת, אנסה לשים את עצמי מהצד בסיטואציה כזו... אני חושבת ומרגישה שלא הייתי מוותרת על הטיפול או בכלל על כל דבר אחר שעושה לי כך כך טוב רק בגלל שבעלי חושב אחרת. אני לא הייתי מתעלמת מהתחושות שלו, הייתי מדברת איתו בנועם, ומסבירה לו פעם אחר פעם את חשיבות העניין, אבל יחד עם זאת הייתי ממשיכה ללכת. אני יכולה לגלות לך סוד, משהו מאוד אישי מהחיים המאודדדדדדדד אישים שלי, אני מוכנה לחשוף את זה כאן רק בשבילך, כי את חשובה, לאחר החתונה החלטתי שאני רוצה לשמור על מצוות טהרת המשפחה, בעלי שלא ידע מה זה בכלל לפני לא הבין מאיפה נפלתי עליו, דיי בבת אחת נפלתי עליו עם "הגזרה" הזו והוא לא ידע איך לאכול את זה בכלל, ולי היה קשה מאוד, כי הוא התנגד,לא הבין את הרציונל שבזה ולמה שבועיים אני לא יכול להיות איתך? הרי את אישתי ורק התחתנו..אבל ידעתי שזה מה שאני רוצה, זה חשוב לי ואף אחד לא יקח את זה ממני!!!וזה לא משנה בכלל מה זה,מה שעומד מאחורי זה זה דבר אחד- הרצון שלך והצורך שלך! אם כבר פתחת את העניין הזה אז אני אומר לך עוד יותר כיצד הייתי נוהגת, הייתי יושבת איתו לשיחה וביחד היינו רושמים בדיוק מה ההתנגדויות שלו, וביחד היינו מוצאים פתרון או פשרה לכל אחד מהם. למשל כסף, היינו מבינים שזו הוצאה ואם קשה לנו עם זה היינו מנסים להבין שזה צריך לבוא על חשבון משהו אחר והיינו רואים על חשבון מה בדיוק...לגבי הפחד שלו מהתלות, גם על זה היינו מדברים, הייתי מסבירה לו שזה חלק מהתהליך, אולי הייתי נותנת לו לקרוא שהרבה מטופלים מרגישים ככה, אולי הייתי מציעה לו לגשת איתי לפגישה אחת עם המטפלת, אולי יש לו פחד, חסימה שניתן להסיר אותה אם הוא רק יחשף יותר. בהרגשה שלי הוא לא מספיק מבין, יודע, נחשף לזה ולכן הוא לא מאמין שזה באמת יכול לעזור לך מקווה שעזרתי ולא בלבלתי עוד יותר יצא לי ארוך...סורי גיגית

הי מיכ... (תמיד יש לי התלבטות אם להגיב, בגלל הוירטואליות הזו, קשה לראות ולדעת לכוון נכון...[גם בהקשר למה שכתבת על המשבר בפורום הסמוך...] אז בסוף כתבתי בכ"ז- קחי רק מה שמתאים לך , ואת השאר תסנני... זה רק בשבילך...) בשיר "סיגליות",אחרי כל הסודות וההסתרות... בסוף הבעל הוא המאהב הנפלא... כשקראתי הרגשתי את הקושי הגדול בכך שהאדם הכי חשוב וקרוב אליך, מתנגד לדבר שהוא כ"כ כ"כ משמעותי ומרכזי בשבילך... אבל אז שמחתי גם לתחושה הזאת מדבריך שלמרות זאת, הוא האדם הנכון בשבילך, שאוהב אותך באמת ורוצה שיהיה לך טוב... טוב שדיברת איתו וויתרת על הסודות... נשמע שיש משהו להתחיל איתו למרות שזה כ"כ קשה לו... ונראה שעכשיו ההתמודדות שלך היא עם סיום הטיפול ולא עם קיומו - את אומרת שהסיום קצת בגלל זה ולא מרצונך אבל לפחות מהכתיבה שלך כאן נשמע גם שלא היית כ"כ לא מוכנה לכך, ואפילו קצת להפך... מיכל השלמה... או המנסה להיות - אז טוב שאתם יכולים לנסות ללכת יד ביד בשבילים החדשים האלה, עם תמיכה ואהבה ובלי סודות...

רוצה לשתף אותה.............אני מתפוצצת.................רק לספר לה על השיחה עם בעלי............להסביר לה...............אוף........רע לי.....מה עושים???????????????עבר רק שבוע וחצי.............אני בלי אופי........................אוף.....................לא יכולה לכתוב לה בכאילו........או כאילו אנחנו מדברות..........................אוף......................מה עושים???????????????????????????????????????????ואתה עכשיו החלטת שזהו... משנים.........אתה נעלם ומשאיר ככה...... לכתוב פה............................אוף................אין גורמי תמיכה אז מה עושים?????????????????????