חרדה?

שלום, אני בימים אלו אחרי פרידה. בניגוד לפעמים אחרות בהן עברתי פרידה, הפעם אני לא בדיכאון. אני מאמינה שבין השאר זה כי אני כבר מטופלת בציפרלקס (שהתחלתי לקחת באחת הפרידות הקודמות). מאוד קשה לי ועצוב לי, אבל מרבית הפעמים אני מצליחה לקום מהמיטה, ללכת לעבודה ולתפקד. יש דבר מסוים שתמיד חזר על עצמו בכל הסיטואציות: הימנעות מהאדם ומכל מה שמזכיר אותו. חברים משותפים, אירועים, רחובות, מקומות בילוי וכו'. הבעיה העיקרית שלי היא שהפעם, מדובר באדם עם המון המון חברים משותפים, וכנראה שדרכינו לעולם לא ייפרדו לחלוטין. ועכשיו, אחד הדברים העיקריים שמעיבים על ההתגברות שלי, היא הבעתה שאני נכנסת אליה כל פעם שאני חושבת שבעתיד הלא רחוק (או אפילו הכן רחוק) אנחנו ניאלץ להיפגש. אללו לא התקפי חרדה, אני לא מרגישה שהעולם סוגר עלי או כאבים בחזה, אבל אני כן מרגישה שהלב שלי מתחיל לפעום הרבה יותר מהר וחזק, הדם קצת אוזל לי מהרגליים ומשתלטת עלי עייפות (כמו אחרי בכי). אני נלחצת מזה כל פעם יותר ויותר, ואני חושבת שזה פחד שמאוד מזין את עצמו - כלומר, ככל שאני מפחדת יותר, ככה החוויה נתפסת בעיני כיותר נוראית, ואז זה מגדיל את הפחד. אני מפחדת שהסיטואציות האלה יחזירו אותי חזרה לדיכאון, כי בכלליות אני לא בן אדם שמתמודד טוב עם פרידות, ואני מרגישה שדי במכה אחת קטנה ואני אפול מהחבל הדק שאני מצליחה בינתיים ללכת עליו. האם זו חרדה? ואם כן, האם יש דרך לטפל בה? אני כבר הולכת לטיפול פסיכולוגי, אבל אני מרגישה שאני צריכה משהו יותר מיידי כדי להתמודד עם המחשבות האלה, כי די בהן בשביל להרוס לי את כל היום ולמנוע ממני להתקדם... *אני רוצה לציין שמעולם זה לא היה דבר שעבר אחרי חודש חודשיים, זה יותר עניין של שנה-שנתיים-שלוש... מניסיון.