מה יש לי - המשך..

אני בכיתה י"א עולה ל-י"ב, בת 17. רק לאחרונה גיליתי שיש לי הפרעת אכילה, התקפי זלילה (בלי הקאות!). אני אחר כך מרגישה מבוישת, אני מרגישה לא בנוח לאכול ליד אנשים. בשנה האחרונה הבעיות צפות ואני מתחילה להבין את הבעיות שהיו לי מגיל צעיר מאוד (גיל 4). -התקפי זלילה. - רגישות- אני רגישה ביותר לצלילים חזקים, לצעקות, לקללות, קראתי שיש דבר כזה שניקרא HSP- אדם בעל רגישות יתר. (נורא אפיין את מה שקורה לי). - פוביה חברתית: רצינית מאוד אני נרתעת מלהיפגש עם אנשים, אפילו עם משפחה טיפה קשה, אני לא מסוגלת לענות לטלפון.. גם למשפחה קשה לי לענות.. - יש לי בעיה רצינית של ניתוק מהמציאות הדרך היחידה להסביר את זה היא הדוגמא הזו: כמו שרואים טלוויזיה ורואים את האנשים במסך והם אמיתיים, אבל אין אפשרות לגעת בהם לחוש אותם או לדבר איתם כי הם במסגרת ואת לא יכולה להגיע אלייהם- ככה במציאות. כל הזמן שאיכשהו הייתי מנסה להסביר באיזושהי צורה מה עובר עליי (לאחי הגדול), הייתי שמה לב שפתאום המילים נעלמות ואני לא מצליחה לבטא את זה כי אני מתביישת, ואני רגילה שכל הזמן אומרים "גם אני הייתי חסר ביטחון פעם, גם אני הייתי ביישן".. וזה הרבה מעבר לזה.. האם האבחנות שלי נכונות? אשמח לשמוע אם זה נכון .. והאם יש שם ספיציפי לכל הדברים האלה?.. מה שטוב אצלי הוא שאני יכולה לעבור מ-mode כמו כפתור של הפעלה וכיבוי בראש, זאת הדרך היחידה של להתמודד.. אני מאוד חושבת מחוץ לקופסה.. בגלל זה גם אם אני ממש רוצה לפגוע בעצמי אחרי הבושה שאני מרגישה או הבדידות, אני מחכה כמה דקות אחרי שההתקף של הבכי נירגע..(בכי היסטרי)..